תורת האדם פט

שאין מנחמין לאחר שבעה. והא דאמר להו רבא לבני מחוזא כגון אתון דלא אזליתו בתר ערסא מכי מהדריתו אפייכו מבבא דאבילא אתחלו ומנו. נראה לי שלא נאמרו דברים אלו אלא במוליכין אותו מעיר לעיר דכיון שמסרוהו לאלו שמוליכין אותו והחזירו פניהם כבר נתיאשו ממנו ויאוש כסתימת גולל. אבל בקוברין אותו בבית הקברות סמוך לעיר והן חוזרין מיד בו ביום. אין נוהגין עליו אבילות עד שיחזרו הקרובים ויאמרו להם כבר נקבר שהרי דעתם עליו. וכמונח לפניו דמי אינו אלא שנמסר לכתפים ומותר לאכול בשר כדאמרן. וכן נראין דברי הרמב"ם ז"ל שכתב (פ"ח מהלכות אבל) מי שדרכן לשלוח המת למדינה אחרת לקברו ואינן יודעין מתי יקבר מעת שיחזירו פניהם מתחילין למנות שבעה ושלשים ומתחילין להתאבל אבל דברי בעל הלכות מטין לומר שאפילו נקבר בעירו נמי כך דינו. שכך כתב בהלכותיו והיכא דמית במעלי יומא טבא ודחילו דלמא לא מספקין למקבריה מקמי יום טוב ושקלוה ארמיים למקבריה כד נפיק ממתא ואיכסי ליה מקרובים חדא שעתא מקמי דליעול רגל חלה לה אבילות עליהם ובטלה ממנו גזרת שבעה:

כתב הרב רי"ץ בן גיאות ז"ל מדאמרינן במעשה דרבי ורבי חייא דאמר ליה דאבא ואימא אינן קיימין. וא"ל לשמעיה חלוץ לי מנעלי והולך כלי אחרי לבית המרחץ. שמעינן מינה דמי ששמע שתי שמועות רחוקות ביום אחד אינו נוהג עליהן אלא יום אחד. היו קרובות או שמתו לו שני מתים כאחד מונה לשניהם כאחד שבעה ושלשים שמע לזה היום ולזה למחר מונה לשני מיום שמועה שלו שבעה ושלשים:

ענין האבלות אלו דברים שאבל אסור בהן. אסור במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. אסור לקרות בתורה ואסור בשאלת שלום ובכביסה וחייב בעיטוף הראש ובכפיית המטה כל שבעה. ואסור להניח תפלין ביום ראשון ואסור בגיהוץ ובתספורת ובשמחה ובאיחוי הקרע כל שלשים יום. במלאכה כיצד (מ"ק כ"א:

) אבל ג' ימים הראשונים אסור בעשית מלאכה מדכתיב והפכתי חגיכם לאבל. מה חג אסור בעשיית מלאכה אף אבל אסור בעשיית מלאכה ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה מכאן ואילך עושה בצינעא בתוך ביתו. כיון שאין לו מה יאכל והאשה טווה בפלך בתוך ביתה. פי' אין מתירין לה לכתחלה אלא מלאכה של צינעא ושל ארעי להיות טווה בפלך בתוך ביתה ואם אינה מספקת עושה אומנות שלה בצינעא בתוך ביתה שכן במועד שכר פעולה שאין לו מה יאכל מותר:

ירושלמי אבל שאין לו בראשון ובשני לאכול אינו עושה מלאכה ובשלישי עושה מלאכה בצינעא. אבל אמרו תבא מארה לשכניו שהצריכוהו לכך. בר קפרא אמר אפילו ביום השלישי לא יעשה מלאכה כל עיקר. בר קפרא כדעתיה דבר קפרא עביד אבל שלשה ימים. דאמר ר' אבא בריה דרב פפי ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי תלתא יומין טייסא נפשה על גופה סברא דהיא חזרה גביה כיון דאיהי חמייה דאישתני זיוהון דאפוי היא שבקה ואזלה לה לאחר שלשה ימים הכרס נבקעת על פניו ואומרת לו טול מה שגזלת וחמסת ונתת בי. ר' חגי בשם ר' יאשיה מייתי לה מן הדין. וזריתי פרש על פניכם ואפי' פרש חגיכם באותה שעה אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל. וגמרא דילן דקתני שלשה מתניתא דבר קפרא היא. וכן הלכתא:

וההיא דתניא באבל ביום ראשון וביום שני אינו עושה. ולענין תפלין ושאר השנויים שם לשני ימים. לדעת בר קפרא שלשה תנינן שעיקר אבלו שלשה ימים הן והלכה כדבריו דברים המותרין בחולו של מועד משום דבר האבד אסורין לאבל בימי אבלו לעשותן בידו אבל אחרים עושין לו. דתניא (מ"ק י"א:

) אלו דברים שעושין לאבל בימי אבלו כגון זיתיו להפוך וכדו לגוף ופשתנו לעלות מן המשרה וצמרו לעלות מן היורה ומרביצין לו שדהו משתגיע עונת המים שלו ר' יהודה אומר אף זורעין לו שדה נירה ושדה העומדת לפשתן. אמרו לו אם לא תזרע בבכיר תזרע באפיל אם לא תזרע פשתן תזרע מין אחר. רשב"ג אומר זיתיו הפוכין