תורת האדם פח

אם הוא גדול משפחה מונה לעצמו. הרי שמוליכין אותו ממקום למקום כגון אלין דקברין בבית שריי אית תניי תני אלו שכאן מונין משיצא המת אלו ששם מונין משיסתם הגולל ואית תניי תני אלו ואלו מונין משיסתם הגולל ר' סימון בשם ריב"ל הכל הולך אחר גדול משפחה מהו אחר גדול משפחה ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוסא לחומרין שאם היה גדול משפחה שם אלו ואלו מונין משיסתם הגולל ואם אין שם גדול משפחה אלו שבכאן מונין משיצא המת ואלו ששם מונין משיסתם הגולל. וזו הסברא של בני הגמרא הזו חולקת עם דברי ר' יוחנן שאמר אפילו הלך גדול הבית לביה"ק מונה עמהן וסוברת כדרך הבעי' שהכל הולך אחר גדול הבית. ומכל מקום ראיה היא לדברינו שהדברים אמורים על ההולכים לבית הקברות מאימתי מונין ולא על הבאים ממקום אחר לכאן ומוצאין גדול הבית בבה"ק. ובין שיהיה פירוש השמועה כדברינו או כפירוש הלשונות שכתבנו מ"מ נאמר שזו שאמרו בגמרא הא דאתא בגו תלתא הא דלא אתא בגו תלתא אליבא דרבנן אתמר ולתרוצא לבריי' לאוקמה בדידהו אבל לר' שמעון לית ליה שלשה כלל אלא כל זמן שבא ומצא מנחמין אצלו הרי הוא כיום שלישי. וזו סברתנו בלא ספקא היא שלא תמוט. וכן דעת רבינו הגדול ז"ל אלא שהשמיט דין גדול הבית שהלך לבה"ק נמצאו כללי השמועה בקצרה. אבל הבא ממקום קרוב ומצא גדול הבית בבית מונה עמהן אפילו בא ביום שביעי. והוא שבא ומצא מנחמין אצל גדול הבית. היה זה הבא לכאן גדול הבית או שהיה גדול הבית במקום אחר וזה הבא לכאן קטן אצל קטנים הוא מונה לעצמו הלכו מקצתן לבית הקברות ומקצתן נשארו בבית אלו שבכאן נוהגין אבילותן משהחזירו פניהם מן המת ואלו שהולכין עמו אין נוהגין אבילותן עד שיסתם הגולל. חזרו ההולכים לביה"ק ובאו בתוך שלשה ימים מונין עם אלו שבכאן חזרו לאחר שלשה מונין לעצמן בין שהיה קרוב או רחוק בין שהיה ההולך לשם גדול הבית או קטן הכל דין אחד הוא. בא אבל ממקום אחר והוא מקום קרוב ומצא קטנים בבית וגדול בבה"ק אם הגדול מונה עמהן כגון שבא בתוך שלשה הרי זה כמי שבא ומצא לגדול הבית בבית ונגרר עם הגדול ומונה עמהן חזר הגדול לאחר שלשה כיון שהוא מונה לעצמו אין הבא נגרר אחר הקטנים אלא מונה לעצמו. וזה כדרך רבינו חננאל וחכמי הצרפתים ז"ל. אבל כפי סברתנו שתלינו אותה ברבינו הגדול ז"ל ההולכים לבה"ק מונין אם אלו שבבית בין גדולים בין קטנים בין שבה"ק קרוב או רחוק בין באו בתוך שלשה בין ביום שביעי והוא שבאו ומצאו מנחמין וכן הבא ממקום אחר לשם ומצא שהלך גדול הבית לביה"ק כיון שחזר גדול הבית אצלם אפילו ביום שביעי ומונה עמהם אף זה נגרר עמו ונמצאו כולן מונין מנין אחד והוא שבא זה ממקום קרוב. וזהו הנכון והראוי לסמוך עליו להרב רי"ץ בן גיאות ז"ל ומאן גדול הבית ההוא דסמיך עליה וגרירי כולהו בתריה לא שנא בן ול"ש אח קטן:

לבעל הלכות וכמה קרוב עשרה פרסי סוגיא דחד יומא כיון דאלו שמע ביומא קמא הוי מצי למיתי כמאן דאיתיה מעיקרא דמי והכהנים (והכין) סמכו בזה ובתשובה לרב נטרונאי. מי שמת לו מת והיה במקום רחוק ולשני נכנס למקום קרוב ועיכב שם שלשה ימים או ארבעה ולאחר מיכן בא למקומו כיון שנכנס במקום קרוב כמקום קרוב עבדינן ביה ומונה עמהן דהלכה כר"ש דמיקל באבל ואני תמה לדבריו בא ממקום רחוק בתוך שלשה לרבנן היכי משכחת לה הרי ודאי נכנס למקום קרוב בשני או בשלישי ועוד לר"ש דלא קפיד ביומי מה לי נכנס למקום קרוב מה לי בשני או בשביעי. וא"כ ממקום רחוק לא משכחת לה לעולם. ואין הפרש בין ששמע על מתו באותו מקום שהיה שם מתחלה ובין ששמע עליו באותו מקום קרוב שנכנס לשם או שלא שמע עד שבא ומצא אבלים בביתו הכל דין אחד הוא. ודאמרינן והוא שבא ומצא מנחמין אצלו כלומר שמצאן באבלות. בחליצת סנדל ובעטיפת הראש והרבים מתעסקין עמהן כבתוך שבעה לפי שמקצת יום שביעי ככולו אם רצה נוהג כולו אבלות או נוהג מן המקצת כמה שירצה הלכך כל זמן שמצאן נוהגין אבלותם מונה עמהן. הא לאחר שנעלו סנדל ופרעו ראשם כבר בטלו מהן גזירת שבעה וכבא ביום השמיני דמי ומונה לעצמו ואפילו היו מנחמין עמו