תורת האדם פז

ואוקמה ר' יוסי בן שאול והוא שבא ומצא מנחמין אצל האבלים כלומר עדיין לא נסתלקה האבלות. וכתב הרב רבי יצחק והאי פיסקא דדייק טפי נראה שמסכימין לפרש שהבא ממקום קרוב מונה עמהן הוא שיהיה גדול הבית ואפילו בא שביעי ממקום קרוב כר' שמעון לא היה גדול הבית שם כלל ולא חלה עליו אבלות עמהן זה שבא לכאן אינו מונה עמהן לא שנא בשני ול"ש בשביעי. ואם הלך גדול הבית בבית הקברות ובא זה ממקום קרוב לכאן רואין אם חוזר גדול הבית לבית בתוך שלשה ימים מונה זה הבא עמהן דהוה ליה כמי שמצאו אותו בבית. נתעכב גדול הבית בביה"ק עד לאחר ג' ימים זה הבא מונה לעצמו ואפילו בא ביום שני ממקום קרוב. וכ"ש כשבא לאחר שלשה ועדיין גדול הבית שם בבה"ק. והטעם לזה לפי שהגדול ההולך לבה"ק עצמו כשחוזר בתוך שלשה מונה עמהן ואפילו היה בבה"ק רחוק לפי שכבר היה עמהן שם בשעה ראשונה וחזר אצלם. לפיכך זה הבא ממקום קרוב מונה עמהן ועם גדול הבית ונמצאו כלן במנין אחד. חזר גדול הבית לביה"ק לאחר שלשה מונה לעצמו ואפילו היה בבה"ק במקום קרוב הלכך זה הבא ממקום אחר נמי אינו נגרר אחר הקטנים נמצא גדול הבית מונה לעצמו ואבלים שבבית מונין לעצמן. כך נראה מסברת חכמים הללוז"ל. וכן כתבו רבותינו הצרפתים ז"ל והם אמרו דלאו דוקא בגדול הבית אלא אפילו בקטן הבית שהלך לבה"ק בא בתוך שלשה מונה עמהן לאחר שלשה מונה לעצמו בין לר"ש בין לרבנן בין שהיה בביה"ק קרוב או רחוק. והיינו דאמר להו רב לבני הצלפוני דאתא בגו תלתא לימני לנפשיה. והראב"ד ז"ל הלך בדרך זו הסברא שכתבנו אלא שהוא מפרש הלך גדול הבית לבה"ק מהו במנין הגדול עצמו קאמר ועליו אמרו הא דאתא בגו תלתא הא דלא אתא בגו ג' ל"ש בבה"ק קרוב או רחוק. אבל הבא ממקום אחר כל שלא מצא גדול הבית בבית ממש [בהגהות הטור סי' שע"ה נראה לו שצ"ל מונה לעצמו אפילו בגו שלשה ואם מצא גדול הבית בבית מונה עמהן אפילו ביום שביעי והוא שבא קרוב כו'. ועדיין צ"ע] מונה לעצמו אפילו ביום שביעי והוא שבא קרוב. ואם בא מבית הקברות אפילו רחוק ולשון הרב ז"ל ידחק בזו שאמר רב לבני הצלפוני דאתא בגו תלתא לימני בהדייכו ודאתא לבתר תלתא לימני לנפשיה שהוא ז"ל יפרש על הגדול שהלך לבה"ק. ולשון הגמרא משמעו על כל הבאים. ורי"ף ז"ל פסק סתם כר"ש ממקום קרוב אפילו בשביעי מונה עמהן והוא שבא ומצא מנחמין אצל גדול הבית והשמיט מלכתוב דין גדול הבית שהלך לבית הקברות. לפי שהסוגיא כפשטא הא דאתא בגו תלתא הא דלא אתא בגו תלתא כתנא קמא אתיא. והשיבו עליו שהיא סוגייתו של ר' יוחנן. ור' יוחנן הוא שפסק הלכה כר"ש ואנו כך דעתנו כדברי רבינו ז"ל. והיא הסברא המתחוורת בהלכה זו. דר"ש לא קפיד ביומיה ושביעי כשלישי דמי ליה ולא שנא גדול ול"ש קטן. אלא ר' יוחנן תרוצי הוא דמתרץ לה לברייתא דקתני מונה לעצמו ומוקים לה לאחר שלשה כרבנן אלא איהו כר"ש ס"ל ביומי. וכך פירוש השמועה מדאמרינן והוא שיש גדול הבית בבית הא גדול שבא ממקום אחר לכאן אינו נגרר אחר הקטנים. בעי בגמרא הלך זה הגדול לבית הקברות מהו נגרר הוא עמהן או הן נגררין אחריו ואין מונין עד שיסתם הגולל. ואמר ר' יוחנן אפי' הלך גדול. הבית לביה"ק מונה עמהן. ומקשינן עלה ברייתא דקתני מונה לעצמו. ומתרץ לה ההיא כשבא לאחר שלשה כרבנן דגדול שבא מבית הקברות אצל הקטנים וקטן שבא ממקום אחר אצל גדול הבית שוין הן ואין חילוק והפרש בין שיהיה ביה"ק קרוב או רחוק שהרי במקום קרוב היה להם כשחלה להם אבלות כדאמר להו רב לבני הצלפוני שהלכו מהם לבה"ק דאתא בגו תלתא לימני לנפשיה אפילו קטן וממקום קרוב. ומיהו איהו ודאי אינו נוהג אבלות אלא לאחר שיסתם הגולל אלא שמונה עמהן כשבא אצלם לתנא קמא תוך שלשה ולר"ש כל שלשה דמשלשה לרבנן נשמע כל שבעה לר"ש דלית ליה קפידא ליומי זהו הפירוש שנראה לנו והענין מחוור אצלנו מכל מה שנאמר למעלה בהרבה פנים. וכענין הזה הוזכרו הדברים בירושלמי וזו היא סוגיא האמורה שם ריב"ל אמר הלכה כר"ש בשאינו גדול משפחה אבל