תורת האדם פו

ברכת אבלים מפני שהוצרכו לשנות בתנחומין והספד, ושמא נאמר דאע"פ שאין להם שא לענין יוחסין מתאבלין הן לענין קרובים:

באבל (פ"ב) תניא הרוגי מלכות אין מונעין מהן כל דבר. מאימתי מתחילין למנות להן משנתיאשו מלשאול אבל לא מלגנוב שכל הגונב כשופך דמים ולא כשופך דמים בלבד אלא כאלו עובד ע"א ומגלה עריות ומחלל שבתות. פי' לפי שבורחין ובאין לידי סכנת נפשות ופעמים מגיעין לידי חילול שבתות וע"א. כיוצא בו מי שנפל לים מי שטבע בנהר מי שאכלתו חיה אין מונעין מהן כל דבר. מאימתי מתחילין למנות משנתיאשו לבקש מצאוהו אברים אין מונין להם עד שימצאו ראשו ורובו. רבי יהודה אומר השדרה והגולגולת הן הן רובו ונשאל מרבינו שרירא ורבינו האיי מאן דאיתא במדינתא וקרוביו במדינה אחרת והרגו שלטון ולא נתן לקבורה קרוביו מאימתי מונין משעת שמועה, ומדמינן לה להא דבהלכות כד נפיק שכבא ממתא ואיכסי ליה מקרובים חדא שעתא מקמי רגל חלה עלייהו אבלות או דלמא להא דאמרינן הרוגי מלכות מאימתי מונין להם משנתיאשו מלשאול היכא דלא נתברר שמתו אלא קול יוצא בכך וקרוביו דורשין ומחפשין מכאן ומכאן לעמוד על אמתת הדבר משעה שנתיאשו ופוסקין דרישתן כי נתקררה דעתם שכבר מת מאותה שעה מונין אם ההרוג הזה דומה לזאת עושין בו כן. ואם ידוע אימתי נהרג כמו שמתל לעצמו דמי ומשעת שמועה מונין לו וזהו שאמרו בהלכות גמרא בהדיא הוא דאמר להו רבא לבני מחוזא וכו'. עד כאן דברי הגאונים ז"ל. ודברי תימא הם דהא קתני הרוגי מלכות אלמא בשהרגן ודאי קאמרינן ועוד מצאוהו אברים דקתני אין מונין הרי מת ודאי דבמכירין אותו בסימני גופו אמרינן ושמע מינה אפילו במת ודאי אין מונין עד שנתיאשו מלבקש או שימצאו ראשו ורובו וכבר כתבתי דעת הרב הגדול בעל התוספות במת ודאי שאין מונין לו עד שיתיאשו לגמרי כהרוגי ביתר ותו לא מידי. (מ"ק כ"א:

) ת"ר אבל ג' ימים הראשונים בא ממקום קרוב מונה עמהם ממקום רחוק מונה לעצמו ר' שמעון אומר אפילו ביום השביעי בא ממקום קרוב מונה עמהם. אמר מר שלשה ימים הראשונים בא ממקום קרוב מונה עמהם. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן והוא שיש גדול הבית בבית. איבעיא להו הלך גדול הבית לבית הקברות מהו ת"ש דא"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן אפילו הלך גדול הבית לבית הקברות מונה עמהן והתניא מונה לעצמו לא קשיא הא דאתא בגו תלתא הא דלא אתא בגו תלתא כי הא דאמר להו רב לבני הצלפוני. דאתא בגו תלתא לימני בהדייכו דלא אתא בגו תלתא לימני לנפשיה וכדאמר להו רבא לבני מחוזא. כגון אתון דלא אזליתון בתר ערסא מכי הדריתו אפיכו מבבא דאבילא אתחלו ומנו. ר' שמעון אומר אפילו ביום השביעי בא ממקום קרוב מונה עמהן. אמר ר' חייא בר גמדא אמר ר' יוסי בן שאול והוא שבא ומצא מנחמין אצלו. איבעיא להו ננערו לעמוד ולא עמדו מהו תיקו. והלכה כר"ש. דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל הדין הוא גמרא והוו רבנן בפירושא ובפסקא בהלכות גדולות אמור והלכה כר"ש דאמר אפילו ביום השביעי בא ממקום קרוב מונה עמהן. ואע"ג דליכא גדול הבית. איבעיא להו הלך גדול הבית לבה"ק וכו'. אתא בגו תלתא יומי מונה עמהן ואפילו בא ממקום רחוק לבתר תלתא יומי ממקום רחוק מונה לעצמו ממקום קרוב מונה עמהן כר' שמעון. והרב רי"ץ בן גיאות ז"ל כתב טובא מיערבב הדין פסקא קשיא ליה ממקום רחוק מי הזכירו למנות עמהן עד כאן לא נחלק רבי שמעון אלא ממקום קרוב אבל רחוק מונה לעצמו לדברי הכל. ועוד אמר כיון דר"ש במקום קרוב בלבד הוא דפליג היכי מיתוקמא דר' יוחנן עלה הלך גדול לבית הקברות ואתא בגו תלתא או לא אתא בגו תלתא אלא אליבא דת"ק. ורב חננאל ז"ל כ' אבל שלשה ימים הראשונים בא ממקום קרוב מונה עמהן. ואר"ח בר אבא אר"י והוא שיש גדול הבית בבית ואפילו הלך לבה"ק ובא בתוך שלשה מונה עמהן בא לאחר שלשה ומצא שהלך גדול הבית לביה"ק מונה לעצמו כדאמר להו רב לבני הצלפוני וכו'. בא ממקום רחוק בתוך שלשה מונה לעצמו מכאן ואילך אפי' בא ממקום קרוב מונה עמהן