תורת האדם פ

על הפירוש הזה בדקדוקי שמועות שאין זה מקומן, והם אמרו שפירוש גולל הוא אבן גדולה שנותנין על הקבר לסתמו ולא לעשות נפש לקבר אלא לסתימה מלשון וגללו את האבן וכ' רב נתן בעל הערוך ז"ל וכן ראיתי בפירוש רבינו חננאל ז"ל במסכת חולין, גולל כסוי הקבר, דופק אבנים מכאן ומכאן כמו כותלים והמת נתון באמצע והגולל עליהם וכו'. והראב"ד ז"ל פירש כן שהיא היתה האבן הגדולה שע"פ הקבר או הנסר שקובעין לו בתוכו ולא סתימת הארון שעמו בבית והביא לו ראיה ממה שאמרו בירושלמי הרי שמוליכין אותו ממקום למקום כגון אלין דקסרין דקברין בבית שאן אית תניי תני אלו שכאן מונין משיצא המת ואלו ששם מונין משיסתם הגולל. ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי הכל הולך אחר גדול משפחה מהו אחר גדול משפחה ר' יעקב בשם ר' יוסי לחומרין מהו לחומרין שאם היה גדול משפחה כאן אלו ואלו מונין משיצא המת ואם היה גדול משפחה שם אלו ואלו מונין משיסתם הגולל ואם אין שם גדול משפחה אלו שמכאן מונין משיצא המת ואלו ששם מונין משיסתם הגולל ע"כ בירושלמי. והרי זו ראיה כפי דעת הרב ז"ל שסתימת הגולל במקום הקבורה הוא ולא עמו בבית, ואינה מכרעת שיש לומר דבמטה היו מוליכין אותו לבית שאן מקום קרוב משם או בארון פתוח ומוציאין אותו משם וקוברים אותו, ואין ספק בדברי רש"י ז"ל שלא כל אדם נקבר בארון ואעפ"כ סתימת קברו נקרא גולל אבל בא לפרש שאם נתנו את המת בארון וסתמוהו בבית שאבלות נוהגת מאותה שעה לר' יהושע וכשאמרו בגמרא כבר כפינו ע"פ זקן ר"א מפני שר"ג במטה הוציאוהו וזמנו של ר"א קודם זמנו של ר"י משום דמודה ר"א בסתימת גולל הבית דהתחלת אבלות הוא אלא שהוא סובר במקום שאין שם סתימת גולל עדיין כגון היוצא במטה שהוא נוהג משיצאו מפתח הבית, וכן יורה ר"ש ז"ל באלו שמוליכין אותן ממקום למקום בארון ודעתם להוציאו משם לקברו שאין מונין לו אלא משעת סתימת קברו. אבל עיקר פירושו של הרב ז"ל לומר שכיסוי הארון הוא נקרא גולל וסתימתו הוא בין בבית בין בבה"ק משעה שיסתם במסמרים על מנת שלא יפתח עוד שהרי נעשה אצלם כמונח בקבר, ונמצא לדבריו שהמוליך מת במטה או בארון פתוח לבית הקברות וקובר מתו בקרקע אינו מונה שבעה ושלשים אלא משיסתם הקבר בנסר ובעפר שנותנין על המת או על הארון. נתנוהו בארון וסתמו כיסויו במסמרים וכיוצא בהן על מנת ליתן הארון בכוך או בקבר מונה משעת סתימה וזהו סתימת גולל הארון בבית כדעת הרבז"ל. ודעת הגאונים אינו כן אלא כל זמן שהארון מגולה עמהן אין מונין לו עד שינתן בכוך או בקבר ויסתם פיהם באבנים או בנסרים לפי מה שדרכן בקבורה:

מצאתי באבל (פרק רביעי) דתניא עד מתי מטמא להן ר"מ אומר כל אותו היום ר' שמעון אומר שלשה ימים ר' יהודה אומר משום רבי טרפון עד שיסתם הגולל וכי האיך אפשר לומר שאפי' סתמו ארונו בבית לא יטמא בנו עליו אלא סתימת קבר הוא וקתני סיפא מעשה שמת שמעון בן יהוצדק בלוד ובא יוחנן אחיו מן הגליל לאחר שנסתם הגולל ובאו ושאלו את ר"ט וחכמים ואמרו אל יטמא אלא יפתחו לו הקבר ויראהו, ושוב מעשה בתינוק אחד שכתב נכסיו לאחרים והיו בני משפחה מעוררין ואומרים יבדק ובאו ושאלו את החכמים ואמרו אל יבדק מאחר שנסתם הגולל אין מזיזין את המת ממקומו, מכל אלו נראה שסתימת הגולל הוא לאחר שיקבר ושוב אינו זז משם כדעת הגאונים ז"ל, ובענין אגדה במדרש תהלים מצאתי שאמרו על האבות לא נקראו קדושים עד שנתנו בארץ ונסתם הגולל בפניהם:

תניא אין עומדין עליו בשורה ואין אומרין עליו ברכת אבלים עד שיסתם הגולל. נסתם הגולל באין ועומדין בשורה ומנחמים ופוטרין את הרבים רבי שמעון ב"א אומר קבר שאולה היתה לו לר"ג וכו' נסתם הגולל מכסה את ראשו בא לעבור בשורה מגלה את ראשו, פי' לכבוד העם יצא חוץ לשורה מכסה את ראשו נכנס לביתו באו אחרים לנחמו הרי זה מגלה את ראשו ופוטרן:

ירושלמי היו מפנין אותו מקבר לקבר אית תניי תני משיסתם הגולל הראשון ואית תניי תני משיסתם הגולל השני, ר' יונה הוה ליה עובדא שאל לר' חנינא חבריהון