תורת האדם פא

דרבנן א"ל משיסתם הגולל הראשון. רבי ירמיה הוה ליה עובדא שאל לר' זירא וא"ל משיסתם הגולל השני. כד אתו לגביה אמרין ליה חומרא הורי לך ר' יונה ור' יוסי תרויהון אמרין הדא דתימא בתוך ז' אבל לאחר שבעה כבר עברה, בשנתנו דעתם לפנותו אבל לא נתנו דעתם לפנותו משיסתם הגולל הראשון, נמצא עכשיו דכל היכא שנסתם הגולל ונהגו אבלותם שבעה ואח"כ נמלכו לפנותו למקום אחר אין מונין לו כלל מנין אחר ואין אומרין עליו ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים ואם נסתם הגולל על מנת להיות קבורתו שם ונמלכו לפנותו אפילו תוך שבעה אין מונין אלא משיסתם הגולל הראשון ואם מתחלה קברוהו על מנת לפנותו כשיזדמן מתחילין אבלותם מיד ואם פינוהו תוך שבעה חוזרין ומונין משיסתם גולל שני ואם לא פינוהו עד לאחר שבעה כבר עברה אבלותם ואין מתאבלין עליו פעם אחרת:

מתניתין פרק מי שמתו י"ז ב') קברו את המת וחזרו אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה יתחילו ואם לאו לא יתחילו. העומדים בשורה הפנימים פטורים והחיצונים חייבין. ות"ר שורה הרואה את הפנים פטורה ושאין רואה את הפנים חייבת ר' יהודה אומר באין מחמת אבל פטורין מחמת הכבוד חייבין. לישנא דתוספתא קברו את המת ועמדו בשורה שורה פנימית הרואה את הפנים פטורה ושאינה רואה את הפנים חייבת ר' יהודה אומר אם אין שם אלא שורה אחת העומדין לשם כבוד חייבין לשם אבל פטורים, ירדו להספד הרואין את הפנים פטורין ויש אומרים ושניים שלהם ושאין רואין את הפנים חייבין. הסופד וכל העוסקין בהספד מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה. מעשה שהפסיקו רבותינו בין לק"ש ובין לתפלה, פי' פטורין דקתני בירדו להספד מתחלה קאמר. והלכתא כרבותינו שהפסיקו בין לק"ש בין לתפלה, ופירש רבינו האי ז"ל כך היה מנהגם שבאין משם לאלתר לאחר קבורת המת לשדה בוכין שמספידין בה את המת וקושרין שורה ראשונה כנגד המת להספיד קרוביו ורעיו ומכבדיו יותר מן הכל שורה אחרת מי שהוא עמו ובאהבתו ובכבודו פחות מעט מהן ושלישית שהן בכבודו פחות מן הראשונים, והכי פירושו הפנימים הרואין פני האבל שהן קרובים לו מן הכל וכו':

בפרק כהן גדול (סנהדרין די"ח) מת לו מת לכ"ג אינו יוצא לאחר המטה אלא הן נכסין והוא נגלה הן נגלין והוא נכסה ויוצא עד פתח העיר דברי ר"מ ר' יהודה אומר אינו יוצא מן המקדש שנאמר ומן המקדש לא יצא וכשהוא מנחם את אחרים דרך כל העם עוברין זה אחר זה והממונה ממצעו בינו לבין העם וכשהוא מתנחם מאחרים כל העם אומרים לו אנו כפרתך והוא אומר להם תתברכו מן השמים וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מסב על הספסל:

(שם י"ט) ת"ר בראשונה היו אבלים עומדין וכל העם עוברין היו שתי משפחות בירושלים מתגרות זו עם זו זאת אומרת אני עוברת תחלה וזאת אומרת אני עוברת תחלה התקינו שיהו אבלים עוברין וכל העם עומדין אמר רמי בר חמא החזיר ר' יוסי בצפורי את הדבר ליושנו שיהו אבלים עומדין וכל העם עוברין ואבלים לשמאל המנחמין עומדין ואין שורה פחותה מעשרה בני אדם ואין אבלים מן המנין בין שאבלים עוברים וכל העם עומדין [בין להיפך]. בהקורא את המגילה (דכ"ג:

) אין עושין מעמד ומושב ואין אומרים ברכת אבלים ותנחומי אבלים פחות מעשרה מאי ברכת אבלים ברכת רחבה דא"ר יצחק אמר ר' יוחנן מברכין ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין ברכת אבלים בעשרה ואין אבלים מן המנין. ובפרק בתולה נשאת (ד"ח:

) אמר ר' יצחק א"ר יוחנן חתנים מן המנין ואין אבלים מן המנין ואקשינן עלה והא תניא חתנים ואבלים מן המנין ופריק כי תניא ההיא בברכת המזון כי קאמר ר"י בשורה והוינן בה אלא הא דאמר ר' יצחק א"ר יוחנן מברכין ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין ברכת אבלים בעשרה ואין אבלים מן המנין ברכה בשורה מי איכא, והדרינן ופרקינן אלא כי קאמר ר' יוחנן ברחבה, ומקשינן אלא הא דא"ר יצחק אמר ר' יוחנן מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה וחתנים מן המנין ברכת אבלים בעשרה כל שבעה ואין אבלים מן המנין ברכת רחבה כל שבעה מי איכא, ומפרקינן אין