תורת האדם עח

ותניא אידך אעפ"י שאמרו אין אדם רשאי לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקסת באמת אמרו מוזגת לו את הכוס ומצעת לו את המטה ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו, קשיין אהדדי אלא ש"מ כאן בחמיו ובחמותו כאן בשאר קרובים ש"מ. תנ"ה לא אמרו לכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו בלבד, איכא מאן דאמר וכן לא אמרו לכבוד בעלה אלא חמיה וחמותה בלבד דהא ברייתא רישא קתני חמיו וחמותו וסיפא קתני וכן היא שמת חמיה וחמותה וכיון דאוקמא רישא דוקא קתני חמיו וחמותו לאפוקי שאר קרובים דידיה סיפא נמי דוקא היא למעוטי שאר קרובים דידה שאינה נוהגת עמו אבלות אלא על חמיה ועל חמותה. ואיכא מ"ד כיון דברייתא תניא לא אמרו לכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו ולא קתני ולא אמרו לכבוד בעלה אלא חמיה וחמותה ש"מ לכבוד בעלה נוהגת עמו אבלות, וברייתא דקתני חמיה או חמותה איידי דתנא רישא חמיו קתני סיפא חמיה ובגמרא לא דייקינן כלום מינה משום דקתני חמיו וחמותו לומר דוקא בחמיו לחוד דאיכא למימר חד מנייהו נקט אלא מדאשכחן ברייתא אחריתי דקתני מוזגת לו את הכוס וכו' דייקינן מינה הילכך לגבי אשה בקרובי בעלה דלא משתמיט תנא למיתני אינה מתאבלת עמו אלא על חמיה וחמותה ש"מ על כל הקרובים שלו היא מתאבלת עמו דלא גרעה בכבוד בעלה מכל הקרובים שמתאבלין על שניים שלהן. ובאבל (פרק י"א) תניא האשה שמת חמיה או אחד מקרובי בעלה לא תכחול ולא תתקשט אלא נוהגת עמו כדרך שהוא נוהג וכן הוא שמת חמיו או אחד מקרובי אשתו אינו כופה להתקשט אלא נוהג עמה כדרך שהיא נוהגת וזו החיצונה משובשת היא ואין למדין הימנה אלא שיש לומר רישא דוקא קתני דבכל קרובי בעלה נוהגת עמו אבלות סיפא כי קתני קרובי אשתו לומר דבכל קרובים שלה אינה כופה וכי קתני נוהג עמה כדרך שהיא נוהגת אמת חמיו בלבד ולצדדין היא שנויה ותהא זאת הברייתא סיוע לדעת המחמירין באבלות אשה על קרובים שלו. ושוב מצאתי בירושלמי הרי שמת חמיו או חמותו אינו כופה לא לכחול ולא לפקוס אלא נוהג עמה כדרך שהיא נוהגת. וכן היא שמת חמיה או חמותה או אחד מקרובי בעלה אינה לא כוחלת ולא פוקסת אלא נוהגת עמו כדרך שהוא נוהג ושמואל אמר לא שנו אלא חמיו וחמותו הא בשאר כל הקרובים לא, ועכשיו אם נסמוך על הגמרא הזו שלא יהא בה טעות סופרים נתבררה ספקתנו שהיא מתאבלת עמו על כל קרובי בעלה אעפ"י שהוא אינו נוהג עמה אלא על חמיו וחמותו והרמב"ם ז"ל כתב אבל שאר קרובים כגון שמת אחי אשתו או בנה והאשה שמת אחי בעלה או בנו אין מתאבלין זה על זה. וכן יראה לי שאם מתה אשת קרובו או בעל קרובתו כגון שמתה אשת בנו או בעל בתו אינו חייב להתאבל עליהם וכן כל כיוצא בזה סבור הרב ז"ל שלא אמרו בקרובי קדושין אלא חמיו בלבד, וזה נכון הוא חוץ מקרובי בעל לאשתו כפי הסברא האחרונה שכתבנו לפי שהחמירו בכבוד הבעל יותר משאר קרובים, ונמצאת למד לפי סברא זו שכל שהבעל מתאבל עליו אשתו נוהגת עמו אבל הוא אינו נוהג עמה אלא על חמיו ועל חמותו וכן אין אדם נוהג אבילות עם הקרובים אלא על שניים של שאר כגון בנו שמתאבל על בן ובת שלו אבל שניים של קידושין כגון בנו שמתאבל על אשתו ובתו שמתאבלת על בעלה וכן כיוצא בהן אינו נוהג עמהן אבלות כלל. ומקצת חכמי הצרפתים כתבו שלא אמרו בשניים אלא בקרובים להן אבל אחיו מאביו שמתאבל על אחיו מאמו כיון שאינו קרוב לו כלל אינו נוהג בו כלום ומדאמרינן סבר למיתב עליה שבעה ושלשים ואמרינן צורניתא בעית למיכל ש"מ דלשניים שלהם נוהג אבלות גמורה בחליצת מנעל וסנדל ועטיפת הראש ורבים מתעסקין עמו בהבראה ושאר דיני אבלות וכן נוהג שלשים בגיהוץ ותספורת, ולא כמו שנהגו עכשיו כשהוא נכנס לבית חולץ כשהוא יוצא לשוק נועל ואבל אין ניכר בו שיוצא לשוק כשאר כל אדם אלא נוהג אבלות גמורה וכן אין מסתפר בבית אחר ואינו מגהץ ואע"פ שאמרו עמו בבית כיון שהוא נראה עמו בבית נוהג אבלות גמורה לא התירו אלא כגון דברים שבצינעא בתוך ביתו שאינו נוהג לעצמו וכן בעיר אחרת