תורת האדם עז

מטמא הוא לשדרה ולגולגולת ולרוב בנינו ולרוב מנינו וקיי"ל משנת ראב"י קב ונקי ואפי' יחיד במקום רבים כדמוכח ביבמות בפרק הבע"י (ד"ס) אפ"ה לא דחינן מימרא מפורשת דרב חסדא אמר רב מכללא דמשנת ראב"י קב ונקי דהא רב גופיה אית לי' משנת ראב"י קב ונקי כדמוכח התם במס' יבמות (שם) והכא לא סבר לי' כוותי' אלמא לא מסתבר טעמי' אי נמי הך מתניתא דראב"י רב כהנא הוא דתני לה ולא מתניא בסתמא בגמ' ורב לא תני לה דכל מתניתא דלא מתניא בי רבי חייא ור' הושעיא לא מותבינן מניה בבי מדרשא הילכך לא עדיפי למידחי מעשה דרבים ומימרא דרב חסדא ורב דקי"ל בכל מקום הלכה כאמוראי וכש"כ דאיסורא דאורייתא הוא וספק איסורא לחומרא וכן דעת הרמב"ם ז"ל וכן הלכה. אלא מיהו מסתברא דנחתכה ידו של אביו מחיים בנו מטמא לו שלא אמרו אלא כשחסר לאחר מיתה או שחסר בשעת מיתה כגון נחתך ראשו דאינו עכשיו כמו שהיה בחיים ולא קרינא בי' לאביו אבל נחתכה ידו או רגלו בחיים ולאחר זמן מת אביו כיון שהוא לאחר מיתה בשלמות שהיה בו מחיים לאחר מיתה קרינא בי' לאביו והדבר צריך הכרע. ולענין מת מצוה אפילו נחתך ראשו אפי' חסר כל שמצא ראשו ורובו מטמא לו והוא הדין בשדרה וגולגולת ורוב בנינו ורוב מנינו של מת דגוף חסר חשיבי לענין טומאה אבל אברים לא כדכתבינן לעיל בעמיו בזמן שהן עושין כמעשה עמיו ולא בזמן שפירשו מדרכי צבור:

באבל תניא (פרק ד') עד מתי מטמא להן ר"מ אומר כל אותו היום ר' שמעון אומר שלשה ימים רבי יהודה אומר משום ר' טרפון עד שיסתום הגולל, מעשה שמת ר' שמעון בן יהוצדק בלוד ובא יוחנן אחיו מן הגליל אחר שנסתם הגולל ובאו ושאלו את ר"ט וחכמים ואמרו אל יטמא אלא יפתחו לו הקבר ויראה והלכה כר"י שאמר משום ר"ט, ושמעינן מינה טעמא דנסתם הגולל הא כל זמן שלא נסתם הקבר מטמא ונוגע במת שלו בין לצורך בין שלא לצורך כמה שירצה:

שער האבל ענין קרובים המתאבלים. ת"ר (מ"ק ד"כ) כל האמור בפרשת כהנים שכהן מטמא להם אבל מתאבל עליהם ואלו הן אשתו אביו ואמו בנו ובתו אחיו ואחותו הוסיפו עליהן אחיו מאמו ואחותו בתולה מאמו ואחותו נשואה בין מאביו בין מאמו. כשם שהוא מתאבל על אשתו כך אשתו מתאבלת עליו ואשתו שאמרו כשרה ולא פסולה, ואשתו ארוסה נמי אינו מטמא לה כדאמרן הילכך אינו מתאבל עליה אבל שאר כל הקרובים אפי' פסולין כדתנן (יבמות די"ט) ובנו לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית ותנן נמי ואחיו לכל דבר וכו'. (מ"ק ד"כ:

) וכשם שמתאבל עליהם כך מתאבל על שניים שלהם דברי ר' עקיבא. ר' שמעון אומר אינו מתאבל אלא על אבי אביו ועל בן בנו וחכ"א כל שמתאבל עליו מתאבל עמו מאי עמו עמו בבית אבל שלא בפניו אין מתאבל על שני שלו, כי הא דא"ל רב לר' חייא בריה וכן אמר רב הונא לרבה בריה באפה נהוג אבילותא דלאו באפה לא תנהוג אבילותא פי' בפני אשתך נהוג אבלות על חמיך שלא בפניה לא תנהוג אבלות. ויש מן הראשונים שאמרו שאלו האמורין בפרשה כהן מטמא להם אבלות שנוהג עליהם ביום ראשון מן התורה הוא כדבעינן למימר קמן אבל אלו שהוסיפו עליהם אין אבלותם אלא מדברי סופרים לפיכך אחים מן האם ואחות נשואה אפי' מן האב וכן אחות ארוסה ואנוסה ומפותה שאלו כולן אין כהן מטמא להן והן תוספת חכמים בכלל אחותו נשואה כלן אבלות שלהן מדברי סופרים וכן השניים בפני הקרובים ודאי מד"ס הוא לפיכך אין אבלותן של אלו כלן דוחה י"ט שני ועוד אנו עתידין לברר זה הענין לפנינו בשער הזה, בר חמוה דמר עוקבא שכיב סבר למיתב עליה שבעה ושלשים על רב הונא לגביה א"ל צורניתא קא בעית למיכל לא אמר לכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו בלבד דתניא מי שמת חמיו וחמותו אינו רשאי לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקסת אלא כופה מטתו ונוהג עמה אבלות, וכן היא שמת חמיה או חמותה אינה רשאה להיות כוחלת ולהיות פוקסת. אלא כופה מטתה ונוהגת עמו אבלות,