תורת האדם עו

אפי' בטומאה דאורייתא דהכא והכא כבוד הבריות הוא כיון דליכא למיגמר שאר לאוין מניה דין מיוחד הוא במת מצוה דומיא דקרובים ולא ילפינן מניה אלא בדלא אפשר אלא ביה בכך התיר הכתוב מת שאין לו קרובים, ועכשיו עמדה הסוגיא שאין כבוד הבריות דוחה ל"ת של תורה אבל של דבריהם דוחה הוא כמשמעה וכהצעתה וכבר היו מתירין כניסת כהנים לבה"ק מפני שאמרו שם בפ' מי שמתו (י"ט:

) מדלגין היינו ע"ג ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל משום דרוב ארונות יש בהן פותח טפח ומיעוט אין בהם וגזרו על שיש בהן אטו אין בהן ומשום כבוד הבריות לא גזרו רבנן, וזה הטעם מתיר להם כניסת כהנים לבה"ק לכבוד מת מצוה שלהם דאיסור של דבריהם הוא ונדחה מפני כבוד הבריות ולזו הדעת אף כהנים אחרים יכנסו עמו כענין שאמרו בא בטמאה באין עמו בטמאה בבית הפרס דרבנן משום כבודו וזה ההיתר אפשר היה לפי מה שהיו רבותינו נוהגין בדברי קבורה שהיו עושין ארונות שיש בהן פותח טפח ויש ביציאתן פותח טפח ולא היתה טומאה בוקעת ועולה אבל עכשיו לפי המנהג שנוהגין דורות הללו לעשות קברים סתומים אפי' יש בהן פותח טפח טומאה בוקעת מהן ועולה, ומשניות מפורשות הן דתנן במס' אהלות (פ"ג מ"ז) ביב שהוא קמור תחת הבית יש בו פותח טפח ויש ביציאתו פותח טפח, טומאה בתוכו הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה ליכנס, אין בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח טומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טמא, ופי' ביב שהוא קמור שראשו אחד כנוס לתוך הבית ויש בביב פותח טפח וביציאתו כלומר בפתח שלו פותח טפח טומאה בתוכו הבית טהור אבל יש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח טומאה בתוכו אפילו אינה כנגד הבית אלא בראשו האחר שהוא חוץ לבית טמא לפי שהטומאה מתפשטת בכל הבית הואיל ואין בו פותח טפח והיא בוקעת ועולה ואם אין בו פותח טפח וטומאה בתוכו אינה בוקעת ועולה אלא כנגד הטומאה לפיכך אם היה הטומאה חוץ לבית בראש הביב היוצא הבית טהור. וכן שנינו (שם פ"ז משנה א') נפש אטומה הנוגע בה מן הצדדים טהור מפני שהטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, אם היה מקום הטומאה טפח על טפח על רום טפח הנוגע בה מכל מקום טמא מפני שהיא כקבר סתום וטומאה דאורייתא היא דתניא בספרי כל הבא אל האוהל דרך פתחו הוא מטמא ואינו מטמא כל סביביו כשהוא פתוח ומכאן אתה דן לקבר כו' ותניא נמי התם או בקבר זה קבר סתום או אינו אלא פתוח אמרת ק"ו ומה אוהל שמקבל טומאה אינו מטמא כל סביביו כשהוא פתוח כו' שמע מינה דקבר סתום מטמא כל סביביו ומטמא באהלו, וכן אמרו (בגמ' ב"ב די"ב) בבית סתום פורץ פצימיו מטמא כל סביביו. ועכשיו נתברר מה שהזכרנו על הכהנים שלא לכנס לבית הקברות לקבורת מתים שלהם וכן הלכה:

ותניא לה יטמא אינו מטמא על אברים שאין אדם מטמא על אבר מן החי מאביו אבל מטמא על עצם כשעורה מאביו כך כתוב בהלכות רבינו ז"ל ולאו מיחוורא שמעתי', דגרסינן בנזירות (דמ"ג:

) אמר רב חסדא אמר רב נקטע ראשו של אביו אינו מטמא דאמר קרא לאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר פירוש ואעפ"י שמצא ראשו דכיון שאינו כברייתו אינו מטמא לו וכש"כ חסר ממש אמר לי' רב המנונא אלא מעתה קא אזיל בפקתא דערבות ופסקוה גנבי לרישא דאבוה הכי נמי דלא ליטמי לי' א"ל מת מצוה קא אמרת השתא י"ל באחריני מחייב באבוה לא כש"כ כו' ומקשינן עליה דרב מהא מתניתא לה יטמא לה הוא מטמא ואינו מטמא על אברי' לפי שאין אדם מטמא על אבר מן החי של אביו אבל מטמא על עצם כשעורה מן המת של אביו קשיא לרב ומסקנא רב דאמר כי האי תנא דתניא מעשה שמת אביו ש"ר צדוק בגינזק ובאו והודיעוהו לאחר שלש שנים ובא ושאל את ר' יהושע בן אלישע וארבעה זקנים ואמרו לאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר וקיימא לן מעשה רב ועוד דרבים נינהו ולא דחינן ברייתא דרבים מפני מתניתא דיחיד דלא מפרש בה מאן קתני לה דלמא ר' יהודה היא דפליג התם בחוזר ועוד כיון דלא אשכחן אמורא דפליג עלי' דרב חסדא אמר רב קיי"ל הלכה כבתראי ואע"ג דתני רב כהנא בר' אליעזר בן יעקב לה יטמא לה מטמא ואינו מטמא לאברי' פרט לכזית מן המת וכזית של מלא תרווד רקב אבל