תורת האדם עג

וישראל מטמא ישראל ישראל וממזר מטמא ממזר אם היו שניהן שוים מטמא זריז אם היו שניהם זריזין מטמא איזה מהם שירצה מצאו בין שדה בור לשדה ניר קוברו לשדה בור בין שדה ניר לשדה זרע קוברו בשדה ניר בין שדה זרע לשדה אילן קוברו בשדה זרע בין שדה אילן לשדה כרם קוברו בשדה אילן אם היו שתיהן שוות קוברו בקרובה שבהן אם היו שתיהן קרובות קוברו באיזה מהן שירצה. אמר ר' עקיבא זו היתה תחלת תשמישי לפני חכמים כו'. בירושלמי התם מה ת"ל כי קבור תקברנו מכאן שאינו נעשה מת מצוה עד שיהא ראשו ורובו. תני ר' יוסי קמיה דר' יוחנן כשם שאדם מטמא על מת מצוה כך אדם מטמא על אבר מצוה אמר לו ר' יוחנן ויש כאן מת שיטמא לו ומפרקינן ר' יעקב בר אחא בש"ר זעירא תפתר בחוזר כלומר אין נעשה מת מצוה בתחלה אא"כ מצא ראשו ורובו אבל מצא ראשו וקברו חוזר אפי' על אבר ממנו וקוברו עמו:

ובאבל רבתי תניא לעולם אינו מת מצוה עד שימצאו ראשו ורובו ר' יהודה אומר השדרה והגולגולת הן הם רובו. כי אם לשארו אין שארו אלא אשתו שנאמר שאר אביך היא. הקרובה ולא ארוסה. אליו ולא הגרושה. ואמרי' בגמ' (יבמות כ"ט:

) תני ר' חייא בר אמי אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מטמאה לו. מתה איננו יורשה. מת הוא גובה כתובתה. כתב רש"י ז"ל אינה מטמאה לו לאו משום כהנות נקט לה שלא הוזהרו כהנות ליטמא למתים אלא הכי קאמר אינה חייבת להתעסק בו וליטמא לו בין כהנת בין ישראלית אע"פ שמצוה לטמא למתים האמורין בפ' הזה זו אינה חייבת דלאו שאר הוא. אבל הרמב"ם ז"ל כתב הכהנות הואיל ואינן מוזהרות על הטומאה אינן מצוות להטמא לקרובים אלא אם רצו מתטמאות ואם לא רצו לא יתטמאו ולפי זה הא דתניא לא מטמאה לו לאו דוקא בארוסות אלא שייטיה נקט. אבל לא נתברר לי מהיכן יצא לו לרב זאת הסברא ושמא הוא דורש בזה כל שישנו בלא יטמא ישנו ביטמא והני נשי כיון דליתנייהו בלא יטמא ליתנייהו נמי במצות יטמא. אי נמי כי כתיב בני אהרן ולא בנות אהרן אכולי ענינא כתיב ואפילו אבל תקיף ובל תשחית דכתיב בסוף הפרשה כדאיתמר בפ"ק דקדושין (דף ל"ה:

) ואפילו למאן דאמר התם לאו אכולא ענינא כתיב משום דלא יטמא הפסיק הענין ולא קאי משם ואילך, מודה דלא יטמא בכלל מיעוט הוא בני אהרן ולא בנות אהרן ואתו בנות ישראל בק"ו ומה כהנים שריבה בהן הכתוב מצות יתרות בני אהרן ולא בנות אהרן ישראל לא כל שכן כדאיתמר התם (שם) לענין הקפת זקן והדברים צריכין תלמוד:

מת"כ פ' אמור ת"ר לא יטמא בעל מה ת"ל לפי שנאמר לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו ולאחותו בין כשרים בין פסולים יכול אף לאשתו מטמא בין כשרה בין פסולה ת"ל לא יטמא בעל יש בעל מטמא ויש בעל שאינו מטמא הא כיצד מטמא הוא לאשתו כשרה ואינו מטמא לאשתו פסולה. לאמו ולאביו אפילו לאמו שנתחללה מטמא לה. ולבנו ולבתו יכול אפילו נפלים ת"ל לאמו ולאביו מה אביו ואמו של קיימא אף בנו ובתו של קיימא יצאו נפלים הילכך אין כהן מיטמא לקטנים אא"כ שהה שלשים יום שלמים ומת ביום שלשים ואחד ואם קים ליה בהו שכלו להם חדשים מטמא להן אפילו בני יומן. ולבנו ולבתו בין כשרים בין פסולים כדתנן (יבמות דכ"ב) ובנו לכל דבר חוץ ממי שיש לו משפחה ומנכרית ואמרינן למאי הלכתא לירשו וליטמא לו וכן אחיו ואחותו דתנן (שם) ואחיו לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן כו' (ת"כ שם) ואמרינן לאחיו ולאחותו יכול אחיו ואחותו מאמו ת"ל ולבנו ולבתו מה בנו ובתו שהוא יורשן יצאו אחיו ואחותו מאמו שאינו יורשן. ולאחותו הבתולה פרט לאנוסה ומפותה או יכול שאני מוצא מוכת עץ תלמוד לומר אשר לא היתה לאיש מי שהויתה על ידי איש ולא שהויתה על ידי דבר אחר, וגרסינן בפרק הבא על יבמתו (דף ס') ת"ר אחותו ארוסה ר"מ ור' יהודה אומרים מטמא לה ר' יוסי ור"ש אומרים אין מטמא לה. אנוסה ומפותה דברי הכל אין מטמא לה ומוכת עץ אין מטמא לה דברי ר"ש שהיה ר"ש אומר ראויה לכ"ג מטמא לה ושאינה ראויה לכ"ג אינו מטמא לה ובוגרת מטמא לה דברי הכל. ור' יוסי מדשבקיה לבר זוגי' מכלל דמוכת עץ