תורת האדם עב

ולקברה שאין בני משפחה שומעין שיקברו הם בנחלה של משפחה הוסבה אצל הבעל שאינו מהם וכל שכן אחרים שאינן קרובין שאינן נזקקין להטיל על עצמן קבורה של אשה שיש לה יורשין וקרובים וכיון שקבורתה בספק וביאוש הטילוה חכמים עליו ואפי' כשימצא אחרים כדי שתהא קבורה מזומנת לה ולא תהא קבורתה מוטלת על המחלוקת ועל הקטטה שגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת בכל מקום ועל דרך זה התירה תורה טומאת קרובים והיינו דאמרינן בפרק שלשה מינין (נזיר דמ"ג:

) קאזיל בפקתא דערבות ופסקוה גנבי לרישיה דאבוה הכי נמי דלא ליטמי ליה אמר ליה מת מצוה קא אמרת השתא י"ל באחריני מחייב באבוה לא כש"כ. ואקשינן והאי מת מצוה הוא והתניא איזהו מת מצוה כל שאין לו קוברין קורין לאחרים עונין אותו אין זה מת מצוה והאי אית ליה ברא פי' וכיון שיש לו בן הבן קורא ואחרים עונין אותו שמשתדל לקברו ע"י קרובים ובני משפחה ופרקינן כיון דאזיל באורחא כמי שאין לו קוברים דמי שהרי אין בני משפחה בכאן ואחרים ההולכים עמו בשיירא אין עונין אותו לקבור אביו והוא לא יתעסק עמהם בקבורתו למדנו עכשיו שכהן שמצא מת מוטל בדרך או בעיר של ארמים זהו מת מצוה ואסור לו לפרוש מן המת כלל אלא קורא משם אם באו כדי קבורה מושך את ידיו ואם צריך להתעסק עמהן אפילו לנושאי המטה וחלופיהן וחלופי חלופיהן מטמא לו וקובר עליהם במה דברים אמורים בשאינן צריכין לו ואינם מכירים אותו דמחזקינן ליה בדלא קרי ותני אבל היו מכירים וצריכים לו כולם לשיפורי וכיוצא בהם מטמא כהן עמהם ואם היה אדם חשוב ביותר כגון הנשיא וכיוצא בו אדם גדול שאין לו שיעור בקבורה וכבודו בכל אדם שיטמאו לו הכל מטמא לו הכהן עם כולם כיון דמת מצוה הוא וקבורתו מוטלת על המוצאים אותו אין הכהן מטיל המצוה שעליו על אחרים כל זמן שהוא צריך לה כלל אלא קוברין אותו לפי כבודו בכהנים ובכל אדם:

ומה ששאלו עוד מהו שיטמא אדם לכבוד הנשיא בשאינו מת מצוה קאמר כגון שמת בעיר ויש לו קרובים וקוברין ואעפ"כ התירו אצל נשיא שיטמאו לו הכל וטעמא מפרש התם עשו אותו כמת מצוה לפי כבוד הנשיא ביורשין וקרובין אלא בכל אדם שיתעסקו בו הכל כקרובין ויטמאו לו והיינו דאמרינן בגמרא דילן (כתובות דף ק"ג:

) אותו היום שמת רבי בטלה כהונה והיינו כמו דאמרינן בפסחים (ד"ע:

) כגון שמת נשיא ואיטמי להו רוב הצבור ושאלו בירושלמי בתלמיד אצל רבו אם מטמא לו לכבוד ולא איפשטא הילכך לא יטמא במקום קוברים:

ירושלמי בנזירות (פ"ז) המוצא מת מצוה ה"ז מטפל בו וקוברו במקומו אימתי בזמן שמצאו חוץ לתחום אבל אם מצאו בתוך התחום ה"ז מביאו למקום בית הקברות וקוברו, א"ר עקיבא כך תחילת תשמישי לפני חכמים פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי מת מצוה ונטפלתי בו כארבעה מילין עד שהבאתיו לבית הקברות וקברתיו וכשבאתי לפני ר' אליעזר ור' יהושע אמרו לי על כל פסיעה ופסיעה שהיית פוסע מעלים עליך כאלו היית שופך דמים אמרתי מה אם בשעה שנתכוונתי לזכות נתחייבתי בשעה שלא נתכוונתי לזכות עאכו"כ מאותה שעה לא זזתי מלשמש חכמים הוא היה אומר דלא ישמש חכימיא קטלא חייב מת מצוה קנה מקומו ד' אמות אפילו בשדה מלאה כורכמין שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ, ואיתמר בפרק מרובה (דפ"א:

) בגמרא תנאים שהתנה יהושע אפילו בחוץ לארץ ואם היה מוטל על המיצר מתוך שנתן לפנותו מפנהו בכל מקום שירצה, שדה ניר ושדה בור קוברו בשדה בור:

באבל רבתי (פ"ד) תניא הכל מטמאין כהן גדול ונזיר ר' אליעזר אומר יטמא כהן גדול ואל יטמא נזיר מפני שזה מביא קרבן על טומאתו וזה אינו מביא קרבן על טומאתו וחכ"א יטמא נזיר ויביא מאה קרבנות ואל יטמא כהן אפי' הדיוט שזה קדושתו מרחם וזה אין קדושתו מרחם זה קדושתו קדושת עולם וזה אין קדושתו קדושת עולם, הכל מודים כ"ג ומרובה בגדים מטמא מרובה בגדים, מרובה בגדים וממונה מטמא ממונה, ממונה ומשוח שעבר מטמא משוח שעבר, משוח שעבר ומשוח מלחמה מטמא משוח מלחמה, משוח מלחמה וכהן הדיוט מטמא כהן הדיוט, כהן הדיוט ולוי מטמא לוי, לוי