תורת האדם עא

מתניתין כרשב"ג בברייתא וקיי"ל סתם במתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם:

בפרק הניזקין (גיטין דס"א) מבקרין חולי ארמים עם חולי ישראל מפני דרכי שלום וקוברין מתי ארמים עם מתי ישראל מפני דרכי שלום. ופרש"י ז"ל שקוברין אותן כשקוברין מתי ישראל אם מצאם הרוגים עם ישראל. בתוספתא התם תניא עיר שיש בה ישראל וארמים המפרנסין גובים מישראל ומארמים מפני דרכי שלום וקוברין מת ארמים מפני דרכי שלום בפ' מי שמתו (ברכות די"ח) ת"ר לא יהלך אדם בבה"ק ותפילין בראשו וס"ת בזרועו ויקרא בהן ויתפלל ואם עשה כן עובר משום לועג לרש חרף עושהו, ודוקא בתוך ד"א דאמר מר מת תופס ד"א לק"ש אבל חוץ לד"א שרי:

בבני העיר (מגילה דכ"ט) ת"ר בה"ק אין נוהגין בהן קלות ראש אין מרעין בהן את הבהמה ואין מוליכין בהן אמת המים ואין מלקטין מהן עשבין מפני כבודן של מתים ואם לקט שורפן במקומן ובאבל (פי"ד) אין מוציאין את המים לביה"ק ולא יעשה שם שביל ולא ירעה בהמתו שם ולא יטייל בהם קפנדריא ולא ילקט משם עצים ועשבים ואם ליקטן אסורים בהנאה ואם בשביל בה"ק עצמן מלקטן ושורפן במקומן. והתם תנן קבר חדש נמדד ונמכר ונחלק והישן לא נמדד ולא נמכר ולא נחלק, פי' אין מודדין אותו לידע כמה מתים נקברו במקצתו שיתנו אותה מדה למתים אחרים כנגדן ולא נמכר משום פגם משפחה ולא נחלק בין היורשין אלא כולן נקברין שורות שורות לעצמן והכל מפני כבודן של מתים:

ענין הכהנים תניא בספרא ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן בני אהרן אינן מטמאין למתים מיטמאות הן בנות אהרן למתים. בני אהרן יכול חללין ת"ל הכהנים ומנין לרבות בעלי מומין ת"ל בני אהרן. בסנהדרין (ה':

) ר' חזיא לההוא גברא דהוה קאי בבה"ק א"ל לאו בן איש פלוני כהן אתה א"ל אבא גבה עינים הוה נתן עינו בגרושה וחללו. ותניא (תורת כהנים פ' אמור) אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו אין לי אלא המת מנין לרבות את הדם של מת ת"ל לנפש וכן הוא אומר כי הדם הוא הנפש ומנין לרבות כל הטומאות הפורשות מן המת ת"ל לנפש בעמיו בזמן שעמיו שם אינו מיטמא אבל הוא מיטמא למת מצוה ותנן נמי כהן גדול ונזיר שהיו מהלכין בדרך ופגעו במת מצוה ר' אליעזר אומר יטמא כהן ואל יטמא נזיר וכו' ואיזהו מת מצוה כדתניא איזהו מת מצוה כל שאין לו קוברין קורא ואחרים עונין אותו אין זה מת מצוה פי' מת מצוה זהו שמצאוהו בדרך או בעיר של ארמים ואין לו קוברין שאסור לזה שמצאו להניח את המת אפילו לילך לעיר להביא קוברין אלא יטמא בעצמו ויקברנו אפילו כהן גדול והוא נזיר ואפילו הולך לשחוט את פסחו או למול את בנו אבל אם היו ישראל קרובין למקום המת שהמוצא את המת קורא אותם והם עונין לו ובאין לקברו אין זה מת מצוה שיטמא עליו הכהן אלא קורא אותם והן קוברין וכענין הזה ברייתא זו שנויה בירושלמי בפרק כהן גדול ונזיר דגרסינן התם איזהו מת מצוה כל שהוא צווח ואין בני העיר באין באו בני העיר הרי זה מושך את ידיו עד היכן עד כדי נושאי המטה וחלופיהן וחילופי חילופיהן כשאינם צריכין לו אבל היו צריכין לו לא בדא בשאינן מכירין אותו אבל אם היו מכירין אותו לא בדא ושאין כבודו לכך אבל אם היה כבודו לכך לא בדא והנשיא כבודו לכן ומהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא, כד דמך ר' יודן נשיא אכריז ר' ינאי ואמר אין כהונה היום כד דמך ר' יודן נשיא בר בריה דר' יודן נשיא דחף חייא בר בא לרבי זעירא בכנישתא דגופנא דצפרין וסאביה. והא דגרסינן ביבמות בפרק האשה רבה (דפ"ח:

) גבי אשתו קטנה יורשה ומיטמא לה והוינן בה אמאי מיטמא לה כיון דמדאורייתא לאו אשתו היא, ומפרקינן משום דהויא לה מת מצוה, ואקשינן אי זהו מת מצוה כל שאין לו קוברין קורא ואחרים עונין אותו אין זה מת מצוה, ומפרקינן הכא נמי כיון דלא ירתי לה קורא ולא ענו לה, ויש לומר דהתם מלתא בעלמא קאמר לומר דודאי אין לה קוברין לזו שהבעל אינו קובר ולא קורא אלא אפילו עצמה קוראה אין אחרים עונין אותה לבא