תורת האדם סח

מתניתין (מ"ק ד"ח:

) אין חופרין כוכין וקברות במועד אבל מחנכין את הכוכין ועושין נברכת במועד וארון עם המת בחצר ר' יהודה אוסר אלא א"כ יש עמו נסרים. מאי כוכין ומאי קברות. אמר רב יהודה כוכין בחפירה וקברות בבנין. אבל מחנכין את הכוכין כיצד מחנכין אמר רב יהודה שאם היה ארוך מקצרו. במתני' תנא מאריך בו ומרחיב בו. ועושין נברכת במועד מאי נברכת אמר רב יהודה בקיע והתניא הנברכת והבקיע אמר אביי ואי תימא רב כהנא גוהה ובר גוהה. וארון עם המת בחצר תנינא להא דת"ר עושין כל צרכי המת גוזזין לו שערו ומכבסין לו כסותו ועושין לו ארון מנסרים המנוסרין מערב יום טוב. רשב"ג אומר אף מביא ומנסרין בצינעא בתוך ביתו. ע"כ בגמרא. והראשונים שאלו האיך שנינו אין חופרין כוכין וקברות במועד והא אפילו ביו"ט שני אמרינן יתעסקו בו ישראל וכ"ש בחש"מ. ורש"י ז"ל מפרש דהתם בכגון טלטול ושאר מלאכות שאין בהן טורח לכבסו ולגוז בשערו כדאמרינן למיגד ליה גלימא ולמיגז ליה אסא אבל חפירה דאית בה טירחא לא ואחרים אמרו חולו של מועד דאורייתא כדאיתא בפרק מי שהפך. וכן בפרק בתרא דחגיגה והחמירו במלאכה של טורח אע"פ שצרכי המת היא והקילו יותר ביו"ט שני של עצרת וי"ט האחרון שבפסח ושבחג שהוא מדבריהם ועשאוהו כחול גמור לגבי מת. ובהלכות רבינו ז"ל מפורש אין חופרין כוכין וקברות לצורך מתים שימותו הא בשכבר מת מותר לחפור לו קבר. והקשו עליו וכי היכן מצינו שהותרה מלאכה שלא לצורך המועד שהוצרך לשנות בכאן אין חופרין. וזו קושיא משובשת דודאי כיון שהתירו בה סוף מלאכה דקתני אבל מחנכין מאריך ומרחיב על כרחנו צריך הוא לשנות שלא יתחיל בה אבל הקושיא והתימא למה התירו להאריך ולהרחיב בו שלא לצורך המועד וזו שאלה שאל הראב"ד ז"ל. ולפי פירושו מסתברא לקבור בהן במועד קאמר ואפילו הכי אין חופרין בתחלה שהכוכין יש בהן טורח אומנות שהן בחלל הסלע והקברות בבנין וטירחא זו אסורה במועד מ"ט משום דאיפשר לה בנברכת והוא הנקע שהוא כעין קברות שלנו. ובירושלמי עושין נברכת במועד זה הבקיע וכל שהוא תושב נקרא בקיע. פירוש זה הבקיע אין עושין אותו לקבור לעולם אלא לשעה לגר ולתושב והוא אותן המהמורות שאמרו בירושלמי הכתוב למעלה שמניחין את המת לשם עד שיתעכל הבשר ואח"כ מלקטין את העצמות ומעלין אותם לארץ ישראל או אצל קברות אבותיו וזהו שמת במועד נותנין אותו באותן המהמורות עד לאחר המועד שחופרים לו כוך או בונין לו קבר לפי כבודו. אלו דברי הרב ז"ל. גם זה הפירוש אינו נכון ומחוור לפי שמהמורות הללו הנזכרים בירושלמי חפירה גדולה הן כענין שנאמר יפילם במהמורות בל יקומו ואם הן הותרו אף הכוכין מותרין ועוד בראשונה שנוהגין בהן לא היו עושין כוכין שהכוכין לפי מדתו ש"א הן ליקבר בהן אדם שלם כמו ששנינו בהלכות כוכין והנוהגין במהמורות לא היו נוהגין בכוכין אלא במהמורות הללו בהן קוברין עד שיתעכל הבשר ונותנין אותם בארונים כמו שהוזכר בירושלמי. ואם כשמת במועד קוברין אותם לפי שעה במהמורות על מנת לפנותן לאחר המועד הרי זה גנאי גדול למתים ואסור לעשות כן. והתם לגבי הרוגי ב"ד מקשינן למה לי נתעכל הבשר ומתרצינן משום דלא אפשר. אבל יצטרך הרב ז"ל לומר שהמתים במועד יקברו במהמורות הללו עד שיתעכל הבשר ויתנו אותם בארונים או שיקברו אותם בתוך הנברכת בארון ולאחר המועד יפנו אותם לקבר מכובד שלו. ואם נשאל למה הותר בארון עם המת בחצר יותר מן הקבר והכוך יאמר הרב שהוא טרחא גדולה הימנה. ויתיר הרב ז"ל קברות שלנו בחפירה שאינה אומנות גדולה וכשעיינתי בהלכות מועד לא מצאתי בדברים שהם לצורך המועד חלוק בין מלאכה של טורח למלאכה שאין בה טורח גדול כדאמרינן מדלין מים לירקות לאכלן וקוצר ומעמר וטוחן ודש ואפי' בפרות במספיק לרבים ולא שנינו חלוק זה אלא בדבר האבד בלבד וכאן בקברות וכוכין אם צורך המועד הן יהא הכל מותר ואם אינו צורך המועד יהא הכל אסור שלא מצינו בקבורת המתים ענין בדבר האבד. ועוד שכל חפירה טורח גדול הוא ונאסרה באמת המים ובאוגיות של גפנים ובחפירת בורות יחיד ולמה יתיר הרב ז"ל הנברכת הזו ויאסור הכוך