תורת האדם סז

לפנותו פינהו מקומו טהור ומותר בהנאה, קבר הידוע אסור לפנותו פינה מקומו טמא ואסור בהנאה. ואוקימנא בקבר בנין אבל קרקע עולם אינה נאסרת. והוינן עלה וקבר הנמצא מותר לפנותו ליחוש דלמא מת מצוה הוא ומת מצוה קונה מקומו. ופרקינן שאני מת מצוה דקלא אית ליה. תניא אידך קבר שבנאו לשם חי מותר בהנאה הוסיף בו דימוס אחד לשום מת אסור בהנאה ואוקימנא דרמא בו מת ואע"ג דפניא למת משם אסור ואע"ג דקבריה על מנת לפנויי משום דדימוס מיהא לשום מת איתעביד הא לא הוסיף בו אע"ג דרמא ביה מת על דעת לפנותו מותר דקיי"ל צר ביה ולא אזמניה שרי:

אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא אם היה מכירו לאותו דימוס חולצו ומותר. ואם קבר לקבר עולם אע"פ שלא הוסיף אסור כל הקבר וקבר חדש מותר בהנאה הטיל בו נפל אסור בהנאה והא נמי קבר בנין ואע"ג דפנייה לנפל אסור דיש לנפלים תפוסת הקבר כשאר כל המתים והחוצב קבר לאביו והלך וקברו במקום אחר הרי זה לא יקבר בו עולמית. רשב"ג אומר אף החוצב אבנים לאביו והלך וקברו במקום אחר ה"ז לא יקבר בהן עולמית ומסתברא לן דאפילו בקבר קרקע אסור משום כבוד אביו. ואע"ג דבגמרא מקשו ומוקמינן לה בקבר בנין ההיא לדעתיה דאביי איתוקמא הכי מקמי דתוקים לן אסרנא. דקס"ד מדאמר בברייתא הזמנה מילתא היא. אבל לרבא דסבר הזמנה לאו מילתא היא אפילו בקבר בנין נמי מותר אלא משום כבוד אביו הילכך אפילו בקבר קרקע איכא כבוד אביו ומאי לא יקבור בהן עולמית בנו דחייב בכבודו. אבל אם בא אחר לקבור שם מתו אין ממחין בידו וחכמי הצרפתים ז"ל אומרים קרקע עולם כיון שבשאר אנשים אפילו נקבר שם המת אינו נאסר ליכא כבוד אביו דמידע ידעי דקרקע עולם אינה נאסרת תנן בפרק לא יחפור (ב"ב דכ"ה) ומרחיקין את הקברות מן העיר חמשים אמה. ותניא באבל (פ' י"ד) קבר שהקיפוה העיר בין משלשה רוחותיה בין משני רוחות זו כנגד זו אם היה רחוק יותר מחמשים אמה לכאן ויותר מחמשים אמה לכאן אין מפנין אותו פחות מיכן מפנין אותו. כל הקברות מפנין חוץ מקבר המלך ונביא. ירושלמי בסוף נזיר קבר שהוא מזיק את הרבים מותר לפנותו פינהו מקומו טהור ואסור בהנאה. הורה ר' אבא בר כהן בכפר עקביא מקומו מותר בהנאה ומקשינן מה ופליג ומתרץ כאן בשקדם להעיר כאן בשקדמתו העיר פירוש דכיון דקדמתו העיר והוא מזיקן לאו כל הימנו שיאסור עליהם את המקום דשל רבים אינו תני קבר שהקיפתו עיר מג' רוחות או מב' רוחות אית תניי תני מפנין אותו ואית תניי תני אין מפנין אותו. אמר רב חסדא מאן דתני מפנין אותו בתוך שבעים אמה ושיריים מאן דתני אין מפנין אותו בנתון חוץ לשבעים אמה ושירים. מאן דאמר מפנין אותו בעשוי כמין גם מאן דאמר אין מפנין בעשוי כמין היא. (באבל פי"ג) תניא ארון שפינהו אסור בהנאה אם היה של אבן יקבר של חרש ישבר המוציא נסרים בבה"ק ה"ז לא יזיזם ממקומן:

בפרק המוכר פירות (ב"ב ד"ק:

) ת"ר המוכר קברו ודרך קברו מקום מעמדו ומקום הספדו באין בני משפחה וקוברין אותו בעל כרחו משום פגם משפחה. ואי קשיא והא אמרינן דהיכא דלא בעי הספדא דלא מספדי' ליה דיקרא דשכבי הוא התם כדאמר בשעת מיתה לא תספדוהו הכא זוזי אנסיה ואיכא פגם משפחה. אי נמי המוכר אם באין אחרים וסופדין במקום הספדו איכא פגם משפחה אי נמי התם לדידיה בלחוד הוא הכא מקום הספדו יורשיו ובני משפחה נספדין שם ואיכא פגם שלהם. באבל (פי"ד) תניא האשה שירשה את הקבר נקברת בתוכו היא וכל יוצאי ירכה דברי ר"מ וחכמים אומרים ולא יוצאי ירכה ומודים חכמים שאם ראת אותן בחייהם נקברין עמה במיתתן. פי' שירשה קבר משפחה ובניה מתיחסין על משפחות אביהם וגנאי הוא לבני משפחה להקבר אצלם. אביה אמר תקבר אצלי ובעלה אומר תקבר אצלי קוברין אותה אצל אביה. ואם יש לה בנים ואמרה קברוני אצל בני קוברין אותה אצל בניה. אביה אומר לא תקבר אצלי ובעלה אומר לא תקבר אצלי קוברין אותה אצל בעלה מפני שבעלה חייב במזונותיה ובפרקונה ובקבורתה: