תורת האדם סו

תפילין וקורא ק"ש ומתפלל וחבירו חופר ואח"ז זה קורא וחבירו חופר. ודוקא כגון כוך דלא חפיר אלא חד לפיכך זה חופר וזה קורא. ואם היה מקום ששניהם מתעסקין בו כולן פטורין:

באבל פי"ג) תניא המוצא מת בקבר הרי זה לא יזיזנו ממקומו אא"כ יודע שמקומו שאול לו אין קוברין שני מתים זה בצד זה. אין מפנין לא את המת ולא את העצמות ממקום בזוי למקום מכובד, פי' אין קוברין זה בצד זה אא"כ היה דופן הקבר מפסיק ביניהם שנמצאו כל אחד בתוך קבר לעצמו ולגבי כוכין תנן אמה בינתים חצי אמה לדופן הכוך. ותנן רשב"ג אומר הכל לפי הסלע הלכך מרחיקין בכדי שיעמדו כוכין ולא ליתו לאנפולי לפי הארץ ובאבל מכילתא אחריתי תניא אין קוברין שני מתים זה בצד זה ולא את העצמות בצד המת ר' יהודה אומר האיש נקבר עם בתו קטנה והאשה נקברת עם בנה קטן ועם בן בנה קטן. זה הכלל כל שהוא ישן עמו בחייו נקבר עמו במותו וכל שאינו ישן עמו בחייו אינו נקבר עמו במותו ועכשיו נהגו כר"י. והתם תנן אין נותנין שתי ארונות זה על גב זה ואם נתן כופין את בעל העליון שיפנה שאין נוהגין בזיון במתים. ודוקא בנוגעין אבל בשני קברות זה למעלה מזה וקרקעיתו של עליון מפסיק בינתים ג' טפחים מותר. ונשאל מרבינו האי הני מערות שבא"י ויש בהן כוכין שמכניסים מתים לשם ובכל עת שהם רוצים להכניס מתים ומערבין עצמות אותן מתים ומניחים אותן בגומא שבמערות שרי למעבד הכין או לא. וכן בית הקברות שנתמלא ואין להם מקום לקבור ויש קברים ישנים חופרין אותן קבוראי ומכניסין את העצמות לצד אחד וקוברין בהן מאן דעביד הכי אי איכא מידי עליה או לא. והשיב הכין חזינא דהא דעבדין בארץ ישראל שלא כדין הוא ולא שרי משמיא למעבד הכי דהא חיישי רבנן למפגע מקום תפיסת שני מתים בהדי הדדי. דתנן המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבר וכו' דאלמא לא שרי למדבקינן למתים להדדי ואי אפשר שלא יהא בין מת לחבירו פחות מששה טפחים שלשה לתפיסת זה ושלשה לתפיסת זה. ולענין בית הקברות שנתמלא ואין מקום לקבור אי ודאי ליכא דוכתא אחריתי אפילו שהיא רחוקה משם מה יעשה אי אפשר למשבקיה למת כדלא קבור. אבל אית מקום אחר אפילו בטרחא ובדוחקא ילך לשם ואל יטול את המתים וכמה בתי קברים שנדחקו מתים שנדונו שלא יקבר בהן אדם. אבל ודאי אם יכול להעמיק כדי שיהא בעומק ובין המת למת ששה טפחים שפיר דמי ואע"פ שזה למעלה מזה דהתם מקשינן והא קא נגעי כוכין בהדי הדדי ומפרקינן במעמיק. הרי נתברר שאסור לקבור היכא דנגעי כוכין בהדי הדדי. ואם העמיק ונתן לכל אחד תפיסתו אע"פ שזה למעלה מזה שפיר דמי ע"כ לגאון אין מלקטין עצמות לא מתוך הארון ולא מתוך הקבר לצד לקבור שם מת אחד. מקום שנהגו לעשות כן עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ועל זה נאמר אל תסג גבול עולם. ומסתברא מקום שנהגו כגון שנהגו לפנותן לאחר עיכול הבשר וליתן עצמות בארונים. בירושלמי אין הקבר ואת העצמות לא מקבר מכובד לקבר מכובד ולא מבזוי לבזוי ולא מבזוי למכובד ואצ"ל מן המכובד לבזוי ובתוך שלו אפי' מן המכובד לבזוי ערב לאדם בשעה שמונח אצל אבותיו באבל (פ"י) ר"ש בן אלעזר אומר קבר שאולה היה לו לר"ג ביבנה שהיו מכניסין את המת לתוכה ונועלין את הדלת בפניו ובאין ועומדין בשורה ומנחמין ופוטרים את הרבים ואח"כ מעלין אותו לירושלים ובירושלמי הרי שמפנין אותו מקבר לקבר אית תניי תני משיסתם הגולל הראשון ואית תניי תני משיסתם הגולל השני. ומסיק בשנתנו דעתם לפנותו אבל לא נתנו דעתם לפנותו משיסתם הגולל הראשון הוה ליה מסקנא דמלתא שאסור לפנות את המת או עצמות לצורך מת אחר וכ"ש לפנות המקום וכן לעשות לו קבר מכובד הימנו אסור אבל לכפרה שלו ולכבודו כגון להעלותו לארץ ישראל ולירושלים או לקברו אצל אבותיו מותר ואם נתנו דעתם לפנותו ולא קברוהו שם אלא לפי שעה או שנהגו לקבור במהמורות בלא ארון כדי שיתעכל הבשר ויתנו עצמות בארון מותר סימן יפה לו שאומרים נינוחו עצמותיו מן הדין בפרק נגמר הדין (סנהדרין דמ"ז:

) תניא נמצאת אומר שלשה קברות הן קבר הנמצא וקבר הידוע וקבר המזיק את הרבים. קבר הנמצא שמצאו בעל השדה בשלו ושלא ברשות מותר