תורת האדם סב

האדם והחי יתן אל לבו. ש"מ מהך מתניתא בהדיא דהכנסת כלה לחופה קודמת להוצאתו של מת אלא שלאחר שכנסה תנחומי האבל קודם לשמחת החתן לכל שבעה. והבראת האבל קודם למשתה החתן. אעפ"כ אם אין פרנסה לא לזה ולא לזה מקדימין בית המשתה שכבוד החיים קודם. ובשאלתות דרב אחאי ברם את צריך למילף הוצאת המת והכנסת כלה איזה מהן קודם, הוצאת המת עדיף דהא גבי טומאה דוחה ל"ת שבתורה דאמרי רבנן לאחותו אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה אלמא מת מצוה דוחה ל"ת שבתורה או דילמא הכנסת כלה עדיף משום לא תהו בראה לשבת יצרה. ת"ש דתניא מעבירין את המת מלפני הכלה וזה וזה מלפני מלך ישראל אלמא הכנסת כלה עדיפא וכן הילכתא. ע"כ לגאון:

אלא מיהו במת מצוה לא נהירא דאשכחן מת מצוה קודם לתלמוד תורה ולעבודה למקרא מגילה ודוחה טומאה ונזיר ופסח ומילה ולא מצינו דבר קודם לו בכל התורה כולה. הלכך מת מצוה קודם להכנסת כלה משא"כ במת אחר כמו שבארנו:

והר"ם ז"ל כתב מי שהיו לפניו מת וכלה מניח את הכלה ועוסק עם המת וכן הוא אומר לב חכמים בבית אבל. ואין הדבר אלא כמו שכתבנו:

בביצה (דף ו' ע"א) אמר רבא מת ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממים ביום טוב שני יתעסקו בו ישראל ואפילו בשני ימים טובים של ראש השנה. מה שא"כ בביצה. אמר מר זוטרא לא אמרן אלא דאשתהי אבל לא אשתהי משהינן ליה. ורב אשי אמר אף על גב דלא אשתהי לא משהינן ליה מ"ט י"ט שני לגבי מת כחול שויוה רבנן ואפילו למיגד ליה גלימא ולמיגז ליה אסא. ופירש רש"י ז"ל בפרק תולין (דקל"ט:

) מת בי"ט ראשון יתעסקו בו עממים כגון שמת בשבת ולמחר י"ט. ונראה מדבריו שאין מתירין כן אלא בדאשתהי. למד הרב ז"ל ממה שאמרו שם בגמרא שלחו ליה בני בשכר ללוי מת בי"ט מהו ושלח להו מת בי"ט לא יתעסקו בו לא יהודאין ולא ארמאין לא בי"ט ראשון ולא בי"ט שני ואקשינן עלה איני והא אמר רב יהודה בר שילא עובדא הוה בבי כנישתא דמעון ביום טוב הסמוך לשבת ולא ידענא אי מלפניה או מאחריה ואתו לקמי' דר' יוחנן אמר להו יתעסקו בו עממין ואמר רבא כו' ומתרצינן לפי שאינן בני תורה. מ"מ מימר קאמרינן בעובדא דמעון בי"ט הסמוך לשבת הוה ולא ידענא אי מלפניה ומשום דמשתהי אי מלאחריה ומשום דאשתהי הא בי"ט בעלמא משהינן ליה. ודאמרינן לא אמרן אלא דאשתהי ורב אשי אמר אע"ג דלא אשתהי אי"ט שני קיימי לאעסוקי ביה ישראל. אבל י"ט ראשון לעממין דברי הכל אשתהי או משתהי דוקא, ויש אומרים בעובדא דמעון הוא דהוה בי"ט הסמוך לשבת והוא שהצריכם למיתי קומי ר' יוחנן. ור"י התיר סתם וכל ימים טובים בכלל היתר. וזה הלשון יותר נראה שאם נאמר במעשה דר' יוחנן שהיה כן לפי שהרואה ראה מעשה והזכירו ונסתפק בו בהיתרו של ר"י אם לאותו יום בלבד או לכל ימים טובים דעלמא. אבל אנו נניח ספקות וסתימות ונלמוד מפשטא דמימרא דרבא דאמר בי"ט ראשון יתעסקו בו עממין וסתם י"ט לאו בסמוך לשבת עסקינן, ועד כאן לא הוה ליה למר זוטרא לאוקמי מימרא דרבא בדאשתהי אלא בי"ט שני דאיכא למימר ה"ק מי שמת בי"ט ראשון יתעסקו בו עממין בו ביום אבל למחר בי"ט שני אפי' ישראל יתעסקו בו באותו מת שמת בראשון, מילתא די"ט ראשון בדאשתהי ליכא לאוקמי כלל דסתם י"ט קאמר ולא בסמוך לשבת איירינן ועוד מדפלגינן בי"ט ב' בדאשתהי ולא איירינן בי"ט ראשון ש"מ התם ליכא ספיקא לעממין וליכא למימר דמר זוטרא אכולא מלתא קאמר לא אמרן אלא בדאשתהי ורב אשי הוא דפליג אי"ט שני בלחוד דאם כן הוה להו למימר בגמרא הכי ורב אשי אמר י"ט שני אף על גב דלא אשתהי לא משהינן ליה מ"ט כו' מאי דקא פליג התם אכולא מלתא דמר זוטרא. וכן נראה דעת הגאונים בחבוריהם דלא שנא יום טוב הסמוך לשבת ולא שנא יום טוב בפני עצמו בי"ט ראשון יתעסקו בו עממין ביום טוב שני יתעסקו בו ישראל. ויש אומרים שלא הוצרכו עממין אלא לקבורתו ולתפירת בגדיו וכיוצא בהן מאבות מלאכות אבל טלטולו והוצאתו במטה לבית הקברות מותר על ידי ישראל לפי שהטלטול על ידי ככר או תינוק אינו גרוע מחמה לצל וההוצאה מותרת דמתוך שהותרה