תורת האדם סא

להיות אבלים הולכין לפני המטה הולכין לאחר המטה הולכים, מקום שנהגו לשאול בשלום אבלים בשבת שואלים שלא לשאול אין שואלין:

מתניתין (מ"ק דכ"ז) אין מניחין את המטה ברחוב מפני שמרגיל את ההספד. פי' במועד תנן לפי שאסור להרגיל את ההספד אלא לכבוד ת"ח כדאמרינן. ולא של נשים לעולם מפני הכבוד. (שם דכ"ח) אמרי נהרדעי לא שנו אלא של חיה פי' שקרובה לבית הנוול אבל כל שאר נשים מניחין. ור' אליעזר אמר אפילו כל שאר נשים אין מניחין דכתיב ותמת שם מרים ותקבר שם סמוך למיתה קבורה, וכן הלכה:

(באבל פי"א) תניא דברים שבין איש לאשה. מניחין את האיש ברחוב ואין מניחין את האשה ברחוב עולין בחבר עיר על האיש ולא על האשה מברין אצל האיש ולא אצל האשה. ר' יהודה אומר אם יש לה בנים קטנים מברים עמהן. (מ"ק דכ"ה) כי נח נפשיה דרב הונא סבור רבנן לאותובי ספר תורה אפורייה אמר להו רב חסדא מילתא דבחייו לא סבר ניקום ונעבדיה דאמר רבי חלבו אנא חזיתיה לרב הונא דבעא יתיב אפוריא והוה יתיב ס"ת עליה וכף כדא אארעאי ואותיב עליה ס"ת והדר יתיב עליה אלמא קסבר אסור לישב במטה שס"ת מונח עליה. לא הוה נפיק פוריי' אבבא סבור לשלשולי דרך גגות א"ל רב חסדא הכי גמר לי מיניה חכם כבודו דרך פתחים, סבור לאשנויי ממטה למטה א"ל ר"ח הכי גמיר לי מיניה חכם כבודו במטה ראשונה. דאמר ר"י אמר רב מנין שכבוד ת"ח במטה ראשונה שנאמר וירכיבו את ארון האלהים על עגלה חדשה פרוס בבא ואפקוה. פתח עליה ר' אבא ראוי היה רבי שתשרה עליו שכינה אלא שבבל גרמה לו, ש"מ כל מה שעושין לכבוד ת"ח עושין:

בפרק האשה שנתארמלה כתובות ד' י"ז) ת"ר מעבירין את המת מלפני הכלה וזה וזה מלפני מלך ישראל. אמרו עליו על אגריפס המלך שעבר לפני הכלה ושבחוהו חכמים וכו'. פי' מעבירים אם פגעו זה בזה בדרך. והוא הדין להקדים כלומר אם אין בעיר כדי לזה ולזה מקדימין ומכניסין את הכלה לחופה ואח"כ קוברין את המת. ותניא באבל (פרק י"א) המת והכלה שהיו מתקלסין ובאין זה כנגד זה מעבירין את המת מלפני הכלה מפני שאמרו כבוד החיים קודם לכבוד המתים. המלך והכלה מעבירים את הכלה מלפני המלך. אגריפס המלך עבר מלפני הכלה ושבחוהו אמרו לו ומה ראית אמר להם אני נוטל כתרי בכל יום וזאת תטול כתרה שעה א'. ואי קשיא לך ההיא דתניא התם באבל (פרק י"ב) כך היו חבורות שבירושלים עושין אלו בבית האבל ואלו בבית המשתה. בית האבל ובית המשתה בית האבל קודם. שבוע הבן ולקוט עצמות שבוע הבן קודם. חסידים הראשונים היו מקדימין בית האבל לכלן שנאמר טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה. ומה ת"ל והחי יתן אל לבו מכאן היה רבי אומר כל מי שהוא מהלך אחר המטה צריך לומר אחר זה אני מהלך אלמא בית האבל קודם ההיא לאו בשעת הכנסת כלה לחופה אלא כל שבעה. דהבראת האבל קודם לאכילת בית המשתה אע"פ שבזה ושבזה מצוה לשמח חתן וכלה ולברך להן שש אלא שזו של אבל קודמת ובתוספתא דמגילה קתני אמר ר' אלעזר בר' צדוק כך היו חבורות שבירושלים נוהגין אלו לבית האבל ואלו לבית המשתה אלו לסעודת נשואין ואלו לשבוע הבן ואלו ללקוט עצמות, שבוע הבן ולקוט עצמות שבוע הבן קודם מלקוט עצמות. בית המשתה ובית האבל בית המשתה קודם לבית האבל. ר' ישמעאל היה מקדים בית האבל לכלן שנאמר טוב ללכת אל בית אבל כו' וזו הברייתא ששנויה באבל משנת ר' ישמעאל היא והוא הוא חסידים הראשונים שהיו עושין כן. ובמכילתא אחריתי דאבל תניא יתומה לשאת ויתומה ליארס יתומה לשאת קודם. שבוע הבת ושבוע הבן שבוע הבן קודם. המת והמילה המילה קודמת שזו מצוה לחיים וזו מצוה למתים. המת והכלה הכלה קודמת. המלך והכלה המלך קודם שהכל חייבין בכבודו של מלך. בית האבל ובית המשתה בית המשתה קודם ואם יש פרנסה בית האבל קודם. אבל וחתן אבל קודם מפני שהחתן אוכל ומאכיל את האחרים והאבל אינו אוכל עד שיאכילוהו אחרים שנאמר טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל