תורת האדם נט

ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה. בד"א בשאין עמו כל צרכו אבל יש עמו כל צרכו אין מבטלין וכמה כ"צ אמר ר' שמואל בר איניא משמי' דרב תריסר אלפי גברי ושיתא אלפי שיפורי ואמרי לה תריסר אלפי גברי ומנייהו שיתא אלפי שיפורי. עולא אמר כגון דחייצי גברי מאבולא לסכרי. פירוש מפתח העיר לקבר. רב ששת ואיתימא ר' יוחנן כנתינתה כך נטילתה מה נתינתה בששים רבוא אף נטילתה בששים רבוא. וה"מ למאן דקרי ותני אבל למאן דמתני כלומר ששמש ת"ח בלמוד לית לי' שעורא:

לבעל הלכות. לא קרי כי איכא דמעסקי ביה לא מבטלינן והוא הדין לאשה ותינוק. ורב נטרונאי אמר כי ליכא עשרה מבטלינן. וטעמא דמסתבר הוא דהא איכא קדיש ושורה וברכת אבלים ומעמד ומושב דבעו עשרה. ואיכא מאן דקא מוקי להך שמעתא כולה במת מצוה דוקא וקא גמרי לה מדאמרינן פ' מגלה נקראת (ד"ג:

) פשיטא לי מת מצוה ות"ת מ"מ עדיף דתניא מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה לחופה. ואיכא דמפרשי לה הכי מותר לבטל תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה. והיינו דקתני אמרו עליו על ר"י בר אלעאי שהי' מבטל ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה אלמא שאר רבנן לא מבטלי דרשות קתני. לפום הכי קאמר רבא פשיטא לי דמת מצוה דהחמירה, בו תורה יותר משאר מתים עדיף מת"ת דהא אפילו שאר מתים שקולין כת"ת:

ובירושלמי בפרק אחרון דכלאים תני אין מדקדקין במת ולא בכלאים בבית המדרש ר' יוסא הוה יתיב מתני והוה תמן מיתא מאן דנפיק ליה לא אמר לו כלום מאן דיתיב לי' לא אמר לי' כלום. ר' אמי הוי יתיב מתני אמר חד לחבריה את לבוש כלאים א"ל ר' אמי שלח מאנן והב לי'. עד כאן גירסא ירושלמית. ונראה להם מכאן דהא דתניא מבטלין ת"ת להוצאת המת, מותר לבטל קאמר. ואין דעתנו מסכמת לפי' הזה ולסברא הזאת, אלא מבטלין ת"ת להוצאת המת חובה קתני לומר דהוצאת המת קודמת ודאמרינן התם מת מצוה עדיף ה"ק פשיטא לי דמת מצוה ות"ת מ"מ עדיף דהא אפילו לשאר מתים מבטלין ת"ת כל שכן מת מצוה. עבודה ומת מצוה מ"מ עדיף מולאחותו אלא מת מצוה ומקרא מגילה איזה מהן עדיף. ומשום דקבעי עלה מת מצוה ומקרא מגילה קאמר הכי דכולא מלתא בעיא ופשטא משום הך בעיא נקיט לה. וההיא דתני בירושלמי אין מדקדקין במת ובכלאים בבהמ"ד. אין מדקדקין עליו להפשיטו שת"ת דוחה לאו זה. וכן אם היה כהן יושב בבהמ"ד וטומאה מן המת מאהלת עליו אין מצריכין אותו לזה לצאת דמותר להטמא משום דברי תורה, ומייתי תרין עובדי דכלאים ומת דר' יוסא הוה מתני לתלמידיו והיה שם בשכונה שלו מת שאהל שלו נכנס לשם ומי שיצא מתלמידיו הכהנים לא אמר לי' כלום ומי שישב ודחה טומאה בשביל תלמוד תורה לא אמר לי' כלום, וכן הענין הזה. שנו בירושלמי בפרק מי שמתו דגרסינן התם מהו שיטמא כהן לתלמוד תורה. דר' יוסא הוה יתיב מתני והוה תמן מיתא מאן דיתיב לא אמר לי' כלום. ר' נחומי בריה דר' חייא בר אבא לא הוה עבר תחות כפתא דקסרין ור' אמי הוה עבר. פי' שהיה שם טומאה ור' אמי הי' עובר שהיתה דרך בהמ"ד עוברת שם ולא היה צריך להקיף דסבר מטמא כהן לת"ת. ר' חזקיה ור' נתן ור' יעקב בר אחא הוו מטיילין בפלטיותא דקסרין הגיעו לכפה ופירש ר' נתן, הגיעו למקום טהרה וחזר אצלן, אמר לון במה הויתון עסקין אמר ר' חזקיה לר' יעקב בר אחא לא תימא לי' כלום. אין משום דבאש ליה דפרש שמטמא כהן לתלמוד תורה לא ידעין, ואין משום דהוה טייסן לא ידעין. וזהו ענין הירושלמי בבירור. ומיהו בגמרא דילן לא משמע שתדחה טומאה משום ת"ת אלא טומאת חו"ל ובית הפרס אבל טומאה דאורייתא לא. מ"מ נאמר במת שאין עמו כל צרכו חייבין לבטל ת"ת להוצאתו. וכבר כתבנו למעלה זו ששנוי' באבל בבנו של ר"ע עד כאן היינו חייבין בת"ת מכאן ואילך אני ואתם חייבים בכבודו של מת והרב רי"ץ בן גיאת ז"ל כתב ת"ת ומת מצוה מ"מ עדיף מדתני וכו' ש"מ למת מצוה מבטלין ואפי' עם הארץ וה"מ למאן דקרי ותני אבל בעלמא מת דלא קרי ותני לא מבטלינן שוין דבריו לדברינו בדיניהם. אבל מה שפירשנו הוא הנכון: