תורת האדם נד

אמר רב פפא הלכתא ארמי שהביא דורון לישראל אם יש מאותו המין במחובר אסורין ולערב אסורין נמי בכדי שיעשו אלמא לערב נמי תולין בדבר להחמיר במעשה שבת על ידי ארמי ואע"פ שאינו יודע שתלישתן בשביל ישראל היתה. וסוגיא דהתם נמי מדשמואל דאמר שמואל לחומרא, פסק רב פפא לחומרא. דתרווייהו בחדא שיטה אזלי במעשה שבת ויום טוב. ועוד להאי פירושא לשמואל לא הוי ליה לתנא למיתני אא"כ באו ממקום קרוב. אלא דאפשר שבאו. ואדרבא הוה ליה למיתני ארמי שהביא חלילין יספוד בהן סתם ואם באו ממקום רחוק לא יספוד בהן ישראל שהרי הסתם מתיר ובידוע הוא שאסורין וכן משמע שאפילו ספק תחומין אסורים בי"ט. מדאמרינן בפרק בכל מערבין (ד"מ ע"א) גבי ההיא ליפתא דאתאי למחוזא חזייה רבא דכמישא אמר הא ודאי מאתמול עקירא. מאי אמרת מחוץ לתחום אתיא. ולא תלי שמא ממקום קרוב אי נמי מחוץ לחומה הביאום ושמא לנו משתחשך. אלמא ש"מ כל מעשה שבת וי"ט לחומרא. וכן הדין נותן לכל דבר שיש לו מתירין אפי' בדרבנן ספיקו אסור. הלכתא, ארמי שהביא חלילין מן הסתם אסורין דבשביל ישראל הביאום ומחוץ לתחום באו עד שיודע שממקום קרוב באו ודאי ושוהין להן כדי שיעשו שיביאו מאותו מקום וסופד בהן. עשו לו ארון חפרו לו את הקבר דתנן ואם בשביל ישראל לא יקבר בהן עולמי'. אקשינן עלה בגמרא ואמאי הכי נמי לימא כדי שיעשו. אמר עולא קבר בעומד בסרטיא. ארון אמר ר' אבהו במוטל על קברו. דכיון דמלתא דפרהסיא הוא גנאי גדול הוא למת שיאמרו עליו זהו קברו של פלוני שחללו את השבת בשבילו, כך פירשו הגאונים ז"ל. ובתוספתא תניא התם ארמי שהביא חלילין בשביל ישראל בשבת לא יספד בהן אותו ישראל אבל ישראל אחר מותר. עשו לו ארון חפרו לו את הקבר לא יקבר בהן אותו ישראל אבל ישראל אחר מותר. פי' ענין התוספתא כשהביא החלילין בשביל ישראל שאמר לו כן ועשו הקבר בשבילו. וקנסו באותו ישראל לעולם בקבר הידוע לו וחלילין נמי ענין של פומבי הוא שאמר אתמול באו. והיינו דלא קתני אא"כ באו ממקום קרוב. והתירו בישראל אחר לאחר כדי שיעשו אבל פחות מכדי שיעשו לכל ישראל אסורין וכן בכל מעשה שבת מוכח במסכת ביצה:

והתם (שבת קנ"א) תנן מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין ואומר לו לך למקום פלוני ואם לא מצאת במקום פלוני לך למקום פלוני ואם לא מצאת במנה הבא במאתים. ר' יוסי בר יהודה אומר ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח. והלכתא כתנא קמא:

ענין ההוצאה תניא (מ"ק דכ"ז ע"ב) בראשונה היתה יציאתו של מת קשה לקרוביו יותר ממיתתו עד שהיו מניחים אותו ובורחין, עד שבא ר"ג ונהג קלות ראש בעצמו והוציאוהו בכלי פשתן ונהגו העם אחריו בכלי פשתן. אמר רב פפא והאידנא נהוג עלמא בצרדא בר זוזא. תניא ר' נתן אומר כסות היורדת עם האדם לשאול היא עולה עמו לעתיד לבא שנאמר תתהפך כחומר חותם יתיצבו כמו לבוש. (שבת דקמ"ד ע"א) אמר להו ר' ינאי לבניו בני אל תקברוני לא בכלים לבנים ולא בכלים שחורים לבנים שמא לא אזכה ואהיה כחתן בין האבלים שחורים שמא אזכה ואהיה כאבל בין החתנים אלא בכלים האוליארין הבאים ממדינת הים שהן אדומין קצת. ירושלמי ר' יאשיה מפקד אלבשוני חורין חפיתיתין. אמרין ליה מה את טב מן רבך אמר לון ומה אנא בהית בעובדיי. ר' ירמיה מפקד אלבישוני חורין חפתיתין יהבין מסאני ברגלי וחוטרא בידי ויהבוני על סטרי אי אתא משיחא הא אנא מעותד. ונהגו העם בלבנים. וכן ראוי לעשות:

בפ' נגמר הדין (דמ"ח מא) היו אביו ואמו מזרקין בו כלים מצוה על אחרים להצילן. אמר רשב"ג במה דברים אמורים שלא נגעו במטה אבל נגעו במטה אסורין. ודוקא במטה הנקברת עמו ומשום דמחלפי בתכריכי המת:

ותניא (באבל) מזרקים כלים על המת וקולטין ומצילין עד שלא יזכה בהם המת שכל