תורת האדם נג

אבל מחוץ לתחום כיון שאין ישראל יכול לבא לכאן ולבקרן וללוקחן והארמי הביאן בשבילו לעיר והזמינן לו הרי נעשית בהם מלאכה המקרבת אותן ליד ישראל. ומלאכת הבאה היא שנעשית בשביל ישראל והלכך קנסינן. ומ"מ אין הפירוש הזה נכון. ועוד סיפא דמתני' קתני לא יקבר בהן עולמית ורישא לא קתני לעולם. משמע דבכדי שיעשו מותר. אלא ה"פ דבין מתוך התחום בין מחוץ לתחום בעינן כדי שיבאו מאותו מקום. ומשום הכי קתני לא יספוד בהן ישראל משחשיכה אא"כ באו ממקום קרוב שיהא בהן בשעת הספד כדי שיעשו למוצאי שבת מיד. ומשום דסתם הספד אינו ממש בשעה שחשיכה מוצאי שבת. ואם באו ממקום קרוב מסתמא בשעת הספד יש בו שיעור כדי שיעשו משום הכי קתני סתם אא"כ באו ממקום קרוב. ולא קא יהיב שיעורא כלל, אבל מכל מקום בין רחוק בין קרוב צריך כדי שיבאו משם. דהא בשבת תוך התחום נמי איכא הוצאה והעברת ארבע אמות ברשות הרבים. ולאו בשהביאן בשביל ישראל דוקא קתני דאכתי הוה לי' למיפלג ומיתני בהדיא כדקתני סיפא, אלא סתם חלילין בשביל ישראל הן שאין הארמים סופדין בהן ורובן בשביל ישראל הן באין. ואתמר עלה בגמרא, מאי ממקום קרוב רב אמר ממקום קרוב ממש כל מקום ומקום לפי קרבתו איסורו. והכי קתני ארמי שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן ישראל אא"כ באו לפנינו ממקום קרוב. שיהא בהן בשעת הספד כדי שיבאו מאותו מקום. ושמואל אמר חיישינן שמא חוץ לחומה לנו. כלומר לא כדי שיבאו ממקום קרוב בלבד אלא כדי שאי אפשר שיבאו יותר ממקום רחוק שאפילו באו לפנינו בשבת שחרית חוששין שמא חוץ לחומה לנו. ונותנין להם זמן כדי שתחשך להם ברחוק העיר ולא חוץ לחומה סמוך לחומה. וכל שכן במקום שיש לחוש ברחוק מקום חוץ לתחום שתולה בו שמואל להחמיר. אלא שלא חשש שמא הלכו בהן כל הלילה שאין דרך בני אדם לילך בלילה אלא שמא שקעה עליהן חמה בסוף התחום ולנו בלילה חוץ לחומה. וזה כענין מה שאמרו בפסחים חיישי' שמא חוץ לחומה לנו אורחי' ואמרי' דייקא מתני' כוותי' דשמואל דתנן במכשירין (פ"ב) עיר שישראל וארמים דרים בתוכה והי' בה מרחץ המרחצת בשבת אם רוב ארמים רוחץ מיד אם רוב ישראל ימתין בכדי שיחמו. ר' יהודה אומר באמבטי קטנה אם יש בה. רשות רוחץ מיד. שמע מינה לרבנן אפי' יש בה רשות כגון אדם חשוב שיש לו עשרה עבדים שמחממין לו עשרה קומקמין של מים שיש לומר עבדיו חממו לו ולא נעשה על ידי הבלנין אעפ"כ אוסר לרבנן. חוששין שמא על ידי הבלנין נעשה ובשביל ישראל ואף על פי שהעיר מחצה על מחצה. ומיפלג פליגי רבנן עלי' דרבי יהודה כדפליגי נמי התם בתלת בבי דההיא מתניתין, שמעינן מינה מכל מקום דתולין במעשה שבת להחמיר כוותי' דשמואל וזה הפירוש הנכון והוא דרכו של רבינו ז"ל בהלכות. ויש מפרשים דרב לחומרא, ממקום קרוב ממש שידוע לנו בבירור דממקום קרוב באו כגון שראינום בביתו של ארמי. ושמואל לקולא שאפילו הביאם מחוץ לעיר תולין להיתר שמא בתוך התחום לנו בע"ש. ומצאו חיישי' להקל כגון חיישי' שמא באמבטי עיברה לדעתם, וכך פירש"י ז"ל. וסייעתא דשמואל מדרבי יהודה דתלי ברשות. וקשה לי לפירוש הזה אם כן דשמואל לקולא תלי בכל מלאכת שבת אפילו בשל תורה כגון הבאת חלילין הללו דאיכא איסור הוצאה והעברה ברשות הרבים וכן בחמין שהוחמו בשבת תלינן לקולא כדאמר ר' יהודה. אם כן קשיא להו הא דתנן (ביצה דכ"ד ע"א) מצודות חיה ועופות ודגים שעשאן מערב י"ט לא יטול מהן בי"ט אלא אם כן ידוע שניצודו מערב י"ט ומעשה בארמי אחד שהביא דגים לפני ר' גמליאל ואמר מותרין הן אלא שאין רצוני לקבל הימנו. ואמר שמואל אין הלכה כר"ג. ותניא נמי ר' שמעון בן אבא אומר בא ומצאן מקולקלין מערב י"ט בידוע שמעי"ט ניצודו וספק נעשה כמו שניצודו בי"ט ואסורין אמר שמואל הלכה כר' שמעון בר אבא. ומספק מוכן נמי פסקו שם דאסור וא"ת לא הקלו במלאכות שבת ליומן אלא בשיעור כדי שיעשו הוא דתלי שמואל לקולא אכתי קשיא הילכתא אהילכתא דקיי"ל הלכתא כשמואל בדיני דדיקא מתניתין כוותיה והתם