תורת האדם נב

לאיבטולי ממצוה הילכך גזרה לכל זמן ובכל מקום היתה ירושלמי. איזהו עירור מזכירתו בין המתים. אי זהו הספד שהוא עושה לו הספד בפני עצמו. הדא דתניא בישן אבל בחדש מותר. איזהו ישן ואיזהו חדש תוך ל' יום חדש ישן לאחר ל' יום. תני לא תעורר אשה לויתה כמה דתימר העתידים עורר לויתן. וכתב הרב ר' אברהם בר דוד ז"ל נראה מזה כי מפני צער המועד הוא כשמואל והלכך הלכתא כוותיה. וזו שיטה חדשה שתפס לו הרב הזה ז"ל שנפסוק במחלוקת הגמרא שלנו מפני הירושלמי שנשנית, ושטתו כאחד מן האמוריים. ואם ינהוג הרב כשיטתו הזו בכל מקום כמה וכמה שיפסוק בהם שלא כפסק הגאונים ולא כדרכי הכללים המסורים לנו, אלא הלכה ודאי כרב דמשום ממון הוא והיכא דקעביד בחנם שרי. וכן דעת רבינו וכן פסקו כל בעלי הלכות ז"ל. אבל כמדומה בעיני שמת חדש בתוך שלשים לדברי הכל מותר לפי שאין אדם מתיאש מהספדו ואם בא לכנס מעות לרגל או לענין אחר. שכר הספדו הוא מקצת מהן. ועוד כל שלשים בכלל הספד של שעת מיתה הוא ובאותו שכר הוא נספד. ומי שמת לו מת ודאי שמספידין אותו אפילו בערב הרגל לדברי הכל ואם כינס מעות ואירע בו דבר יכנס אחרים ויעלה למצותו. משא"כ במת ישן שנתיאשו מהספדו והאשה שדעתה קלה הספידתו והוציאה בה ממון שלא מדעת. ואע"פ שאמרו שבעה להספד. כל שלשים יום נמי מספידין לחשובין ולגדולים כדאמרינן אל תספדוני יותר משלשים, הילכך בין להספד בין לעורר עליו בין המתים מותר. תדע שהרי אפילו לשמואל כיון שאין משתכח מן הלב כל שלשים יום לעוררותו הרי שמת ארבעים יום קודם הרגל למה לא יספידנו לאחר עשרה ימים. אלא כל שלשים יום למיתתו אינו בכלל גזירה וכהספד דשעת מיתה דמי. וכן נראה מאותה גמרא דירושלמי שיש להם המעשה הזה של רב. דגרסינן עלה תני לא ישא אדם אשה שיש לה בנים אפילו בקבר משום מעשה שהיה, והוא המעשה הזה שנטלה ממון גדול שכינס לעלות לרגל ונתנתן לספדן להספיד בן שהיה לה מבעל אחר ונמנע אותו אדם ממצותו בשביל כך. ולפי שהענין הזה קרוב לקטטה גדולה ולגרושין ויש בו הפסד ממון לפיכך ראוי שלא ישא אדם אשה שיש לה בנים לעולם ואפילו בקבר ומפני שסמכו בעלי גמרא זו האזהרה לגזירה של משנתנו נראה שהכל טעם אחד ומעשה אחד היה:

בפרק שואל (דקנ"א ע"א) מתני' מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין. ארמי שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן ישראל אא"כ באו ממקום קרוב עשו לו ארון חפרו לו את הקבר יקבר בהן ישראל ואם בשביל ישראל לא יקבר בהן עולמית פירש"י ז"ל ארמי שהביא חלילין בשבת כשהביא בשביל ישראל לא יספוד בהן ישראל לעולם קאמר. וקנסא הוא דמוכחא מילתא דבשביל ישראל הוא דאין דרך להביא חלילין אלא בשביל מת. אלא אם כן באו ממקום קרוב מתוך התחום.. ואנו תמהין ע"ז הפירוש כיון שהוא קונס על איסור המלאכה לעולם, כשבאו ממקום קרוב תוך התחום נמי אסורין לעולם דהא מ"מ הביאו ד' אמות ברה"ר ונעשה בהן איסור מלאכה גמורה בשביל ישראל ומה ענין תחומין לכאן. הנחת איסור אב מלאכה הנעשית בשביל ישראל והלכת אחר איסור תחומין. וכן כל ענין הגמרא חיישינן שמא חוץ לחומה לנו בפלוגתא דרב ושמואל אין לה ענין בפירוש הזה. מה לי חוץ לחומה ותוך לחומה מה לי מחוץ לכמה תחומין מ"מ נעשית בהבאתן מלאכה בשביל ישראל ואסורין לעולם. ועל דרך רחוקה נתרץ לדברי הרב ז"ל דהכא בשהביא ארמי חלילין למכור עסקינן שאין ישראל לוקחין ממנו בשבת. לפיכך אם הביאן מתוך התחום מותרים מיד שלא נעשה בהן שום מלאכה בשביל הנאה של ישראל. שהרי החלילין בביתו של ארמי רחוקים הם בשבת מישראל זה כמו שהיו רחוקים ממנו באותו מקום שבסוף אלפים אמה שהובאו משם. דמה לי רחוקים ממנו ד' אמות או אלפים אמה, כאן וכאן לרשותו של ישראל אינו יכול להביאן בשבת, וכאן וכאן הי' יכול לילך ולבקרן וליקח ממנו בשבת ולהשתמש נמי בהן אם היה צריך להן באותו מקום לשום ענין המותר,