תורת האדם נא

מוטל אלא עומד בתיבה ובדומה לה, והוכיחו מי שישנה בכך:

לגאון, והספד נוהגים בישיבה להספיד לפני המטה לשאר התלמידים אבל חכם ואלוף וגאון מכניסין אותו לבית המדרש ומניחים את המטה במקום שהיה דורש וסופדין אותו תלמידים וקהל ישראל, וכשהן מוציאין את המטה סופדין אותו עד לבית הקברות ואם חכם הוא סופדין עוד יום אחד בתוך שבעת ימי האבל ולזמן ישיבה סופדין אותו כל ישראל הקרובים והרחוקים לפי כבודו בחדש אדר ואלול, וליום שביעי עולין לבית הקברות ומבקרין אותו ולתכלית שנים עשר חודש משכיבים אותו ומבקרין אותו:

בפרק בני העיר (דכ"ח:

) מספידין בתוכן (של בתי כנסיות ובתי מדרשות) הספד של רבים אבל לא הספד של יחיד מחוי רב חסדא כגון הספדא דקאי בי רב ששת, מחוי רב ששת כגון הספדא דקאי בי רב חסדא. רפרם ספדיה לכלתיה בי כנישתא אמר אי משום יקרא דידי או יקרא דידה אתו כולי עלמא. (ברכות ד"ג:

) אמר ר' אמי א"ר שמעון בן לקיש אין אומרים בפני המת אלא דבריו של מת, אמר ר' אבא בר כהנא לא נצרכא אלא לדברי תורה אבל מילי דעלמא לא. איכא דאמרי אמר ר' אבא בר כהנא לא נצרכא אלא אפילו לדברי תורה וכ"ש מילי דעלמא. וכתב רב האיי משמא דקמאי דכלישנא קמא עבדינן דאין אומרים דברי תורה בפני המת אלא דבריו בלבד אבל מילי דעלמא אמרי, ומאי דבריו הלכות הספד והוצאת המת וקבורה:

ובירושלמי ר' יונה ור' יוסא גלילא בשם ר' יוסא בן חנניא אין שואלין הלכות לפני מטתו של מת והא ר' יוחנן שאל לר' ינאי קומי ערסיה דר' שמעון בן יוצדק הקדיש עולתו לבדק הבית והוא מגיב לה, נימא כד הוה רחיק או כד הוה מסקין ליה לסדרא, והא ר' ירמיה שאל לר' עזריה קומי ערסיה דרבי שמואל בר רב יצחק, נימא כד הוה רחיק הוה מגיב ליה כד הוה קריב לא הוה מגיב ליה, ואסור למתלש בבשריה על המת או למסרט בבשריה דכתיב ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת ותניא יכול לא יהא חייב אלא על בין העינים בלבד ומנין לרבות את כל הראש ת"ל לא יקרחו קרחה בראשם אין לי אלא כהנים שריבה בהן הכתוב מצות יתירות ישראל מנין נאמר כאן קרחה ונאמר להלן קרחה. ושיעור קרחה למלקות כדי שיראה מראשו איכא דאמרי כגריס ואיכא דאמרי שתי שערות הא לענין איסורא אסור למתלש בשעריה כלל, ואחד אנשים ואחד נשים אסורות בקרחה, ואע"ג דתניא (קידושין דל"ה ע"ב) איסי בן יהודה אומר אף בל יקרחו נשים פטורות לית הילכתא כאיסי בן יהודה דקיי"ל כסתם מתניתין דקתני בל תקיף ובל תשחית דוקא. ובירושלמי רב המנונא מפקיד לחבריא פקדון לנשיכון כד הוון קיימון על מתיא לא ליתלשון בשעריהון שלא יבאו לידי קרחה, ולגבי שריטה תניא ושרט לנפש יכול אפי' סרט על ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה בים ת"ל לנפש אינו חייב אלא על המת בלבד. וחייב עליו בין ביד בין בכלי ודוקא סריטה אבל מכה ביד על בשרו אע"פ שהדם שותת מותר דאשכחן (סנהדרין דס"ח) בר"ע שפגע במטתו של ר' אליעזר בין קסרי ללוד והיה מכה בבשרו עד שדמו שותת לארץ ופתח עליו בשורה אבי אבי רכב ישראל ופרשיו הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן:

מתניתין (מ"ק ד"ט ע"א) לא יעורר אדם על מתו ולא יספדנו קודם לרגל שלשים יום מאי לא יעורר אדם על מתו א"ר יהודה כד הוה הדר ספדנא במערבא ואמר יבכון עמיה כל מרירי לבא. ומאי שנא שלשים יום אמר רב כהנא ואמרי לה אמר רב יהודא אמר רב מעשה באדם אחד שכינס מעות לעלות לרגל בא ספדן ועמד על פתח הבית ונטלתן אשתו ונתנתן לו ונמנע אותו אדם ולא עלה. באותו שעה אמרו לא יעורר אדם על מתו ולא יספדנו קודם לרגל שלשים יום. ושמואל אמר שאין המת משתכח מן הלב עד ל' יום. מאי בינייהו איכא בינייהו דקא עבדי בחנם לרב שרי ולשמואל אסור, וקיי"ל כרב. וכתב הרב רי"ץ בן גיאת ז"ל וכיון דטעמא משום עליית רגל הוא האידנא שרי וקשה לי א"כ לימא נמי איכא בינייהו בזמן הזה. אלא משנה חתוכה שנינו בכ"מ. אי משום שכל דבר שבמנין אע"פ שבטל הדבר לא בטלה גזרה עד שיהא שם מנין אחר להתירו. אי משום דלאו דווקא משום עלית רגל אלא נמי שביתת הרגל שאדם מכנס ממונו לצרכי הרגל. ואתי