תורת האדם מט

ולא היו מתאבלין אלא אוננים שאין אנינות אלא בלב. ולא היו מברין עליהם שנאמר לא תאכלו על הדם. ומסקנא בפרק נגמר הדין (דמ"ז:

) דכיון דאיקטלו הוי להו כפרה בקטלא וקבורה. אלא היינו טעמא דאין מתאבלין עליהם משום דאבילות אימת מתחלא מסתימת הגולל, כפרה אימת הויא לה מכי הוה צערא דקברא פורתא. הילכך הואיל ונדחו ולא נראה להתאבל עליהן בעידן דחייל אבילות שוב אין מתאבלין עליהם. וכתב ר"ש שם ואע"ג דבקובר מת ברגל תנן מונה שבעה לאחר הרגל ולא אמרינן הואיל ונדחו ידחו. התם לא אידחו לגמרי שהרי עסקי הרבים נוהגין ברגל שמנחמין אותו ברגל כדאמרינן התם כל שהוא משום עסקי הרבים אין הרגל מפסיקן, אלו דברי הרב ז"ל. ולי נראה שלא אמרו הואיל ונדחה בתחלתו ידחה בסופו אלא כשאין המת ראוי להתאבל, ועוד דהתם נוהג דברים שבצנעה בין ברגל בין בי"ט בין בשבת:

כל הפורשין מדרכי צבור אין מתעסקין עמהן לכל דבר, אחיהן וקרוביהן לובשים לבנים ומתעטפים לבנים אוכלין ושותין ושמחין מפני שאבדו שונאיו של הקב"ה ועליהם הכתוב אומר הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט. כתב הרב ר' יצחק בן גיאת ז"ל מכאן אתה שומע שאבלים וקרובי המת היו נוהגין ללבוש שחורים ולהתעטף שחורים, וחתנים וכיוצא בהן לובשים לבנים ומתעטפים לבנים. והתם תנינא (יומא דל"ט:

) אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק אמר להם בשנה הזאת הוא מת אמרו לו מנין אתה יודע אמר להם בכל יוה"כ היה מזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ומעוטף לבנים נכנס עמי ויצא עמי והיום נזדמן לי זקן א' לבוש שחורים ומעוטף שחורים נכנס עמי ולא יצא עמי אחר הרגל חלה שבעת ימים ומת. (שבת דקי"ד) ואמר להו ר' ינאי לבניו בני אל תקברוני לא בכלים לבנים ולא בכלים שחורים לבנים שמא לא אזכה ואהיה כחתן בין האבלים שחורים שמא אזכה ואהיה כאבל בין חתנים. ובכל מקום ומקום יש לעשות כפי מנהגו, וכן נמי מצינו באגדה שאמר לו משה רבינו ליהושע יהושע לבוש עלי שחורים והתכסה שחורים והזהר בכבוד עלובה זו:

הרוגי מלכות אין מונעין מהן כל דבר וה"מ בהרוגי מלכות ישראל בדיני מלכות אבל הרוגי מלכות דאומות העולם אין מונעין מהם אלא הספד דהתם אמרינן אין מספידין על הרוגי מלכות:

תניא (מ"ק דכ"ד) תינוק כל שלשים יום יוצא בחיק ונקבר באשה אחת ובשני אנשים אבל לא באיש אחד ושתי נשים, אבא שאול אומר אף באיש אחד ושתי נשים, ואין עומדין עליו בשורה ואין אומרין עליו ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים. פי' הרב ר' יצחק בן גיאת ז"ל דהני מילי בדלא קים ליה בגויה שכלו לו חדשיו אבל קים ליה בגויה שכלו לו חדשיו הרי הוא כחתן שלם. נראה מדבריו שאינו נוהג עליו אבלות. ולא היא מדקתני שורה ותנחומי אבלים דכבוד חיים נינהו שמע מינה אבלות ודאי נוהג, דכל דלא נהגו אבלות שורה ותנחומי אבלים מנין. והא דתנן פרק יוצא דופן (דמ"ד:

) בתינוק בן יום אחד הרי הוא לאביו ולאמו (הקרובים) כחתן שלם ואתמר עלה אמר רב פפא לענין אבלות דלא כרשב"ג דאי כרשב"ג הא אמר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל הא לא שהה ספיקא הוי, ופריק דקים לן בגויה שכלו לו חדשיו, ההיא לענין אבלות קתני דנהוג עלה שבעה ושלשים ולא כחתן ממש, שאין הרבים מתעסקים עמו ואין עומדין עליו בשורה ואין אומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים, תדע דהא אפי' לאחר שלשים אינו כחתן שלם לענין ההספד, אלא לעיקר אבלות קתני ותניא באבל (פ"ג) בן יומו שמת הרי הוא לאביו ולאמו כחתן שלם ולא ס"ד בן יומו חי אלא אפילו יצא ראשו ורובו בחיים אלא שדברו חכמים בהווה. יוצא בחיק ונקבר באשה אחת ושני אנשים אבא שאול אומר אף באיש אחד ושתי נשים א"ל אשה אחת מתיחדת עם שני אנשים ואין איש אחד מתיחד עם שתי נשים. אין עומדין עליו בשורה ואין אומרים עליו ברכת אבלים עד שיהא בן ל' יום כו'. כחתן שלם ואין עומדין עליו בשורה ש"מ כדפרישית:

ואע"פ שאין עומדין עליו בשורה מברין עליו בסעודה ראשונה. דהתם אמרי' (שבת דקו"ל) בריה דרב דימי בר יוסף אתיליד ליה ינוקא שכיב ליה בגו תלתין יומין וקא מתאבל עליו א"ל אבוה צורניאתא קבעי למיכל. א"ל קים ליה בגויה שכלו לו חדשיו. אלמא כיון שיושב עליו מברין אותו. מבן