תורת האדם מח

מאריכין בכבודו ומוסיפין במקצת שבחיו ר' יהודה אומר בירושלים היו אומרים עשה לפני מטתך. ביהודה היו אומרים עשה לאחר מטתך מפני שבירושלים לא היו אומרים לפני מטתו של מת אלא דברים שיש בו. וביהודה היו אומרים דברים שיש בו ודברים שאין בו והמהלכים אחר המטה לא היו עונים אלא דברים שיש בו, מ"מ מראין היו בהספד ענינו של מת:

והתם אמרינן ברכות (דס"ב) אמר רשב"ג כשם שנפרעים מן המתים כך נפרעים מן הספדנין ומן העונין אחריהם. וחכם או חסיד תולין לו בחכמתו או ביראת חטאו. והתם אמרינן (סוטה דמ"ח:

) כשמת הלל הזקן אמרו עליו אי חסיד אי עניו תלמידו של עזרא. וכשמת שמואל הקטן אמרו עליו אי חסיד אי עניו תלמידו של הלל. ובמגילה (דכ"ח:

) ריש לקיש ספדיה לההוא גברא דהוה תני הלכתא בעשרים וארבע שורתא. אמר ווי חסרא ארעא דישראל גברא רבה. ונשים נמי נספדון בין האנשים ובין חכמים, דרפרם ספדה לכלתיה בבי כנישתא אמר אי משום יקרא דידי אי משום יקרא דידה אתו כולי עלמא. ותנן (שם) מספידין בתוכן הספד של רבים ור"ג ספדה לאמו של בן זזא הספד גדול ודאמור עלה לא מפני שראויה לכך. על הספד גדול הוא חוזר שלא יספידו נשים. הרב רבי יצחק בן גיאות:

באבל (פ"א) תניא המחותך והמסורס והנפלין ובן שמונה חי ובן תשעה מת אין מתעסקין עמו לכל דבר, הארמים והעבדים אין מתעסקין עמהן לכל דבר. פי' להספיד וללוות אלא הצריכים למטה וקבורה מתעסקין בעבדים דהא שייכי במצות אבל קורין עליהן הוי ארי הוי גבור. ר' יהודה אומר הוי טוב ונאמן אוכל מעמלו. א"ל א"כ מה הנחת לכשרים א"ל אם כשר היה מפני מה אין אומרים עליו:

(שם פ"ב) המאבד עצמו לדעת אין מתעסקין עמו לכל דבר. ר' ישמעאל אומר קורין עליו הוי נטלה הוי נטלה א"ל ר' עקיבא הניחוהו סתמא אל תכבדהו ואל תקללהו. אין קורעין ואין חולצין ואין מספידין עליו. אבל עומדין עליו בשורה ואומר עליו ברכת אבלים מפני שהוא כבוד לחיים כללו של דבר כל שהוא כבוד לחיים הרבים מתעסקין עמו. וכל שאינו כבוד לחיים אין הרבים מתעסקין עמו. ונראה לי דאין קורעין לכבוד קאמר. אבל קרובים הראויים להתאבל קורעים דקריעה חיובא הוא. ואם תאמר זה שאינו עושה מעשה עמך פטורים ממנו. אף הם לא ינהגו עליו אבילות והאיך עומדים עליו בשורה ואומר עליו ברכת אבלים אם אין נוהגין עליו אבילות. ולא מצינו אלא בהרוגי בית דין אין מתאבלין אלא אוננין. והרמב"ם ז"ל כתב שאין נוהגין עליו אבילות כלל. אי זהו מאבד עצמו לדעת. לא שעלה לראש האילן ונפל ומת לראש הגג ונפל ומת.. אלא שאמר ראו שאני עולה לאילן ונופל ומת לראש הגג ונופל ומת. זהו בחזקת המאבד עצמו לדעת. פי' אע"פ שלא ראו אותו מפיל עצמו כיון שאמר חזקה עשה לדעת וכל המאבד עצמו לדעת אין מתעסקין עמו לכל דבר. אבל ראוהו חנוק ותלוי באילן הרוג ומושלך על גבי הסייף. זהו בחזקת המאבד עצמו שלא לדעת. וכל המאבד עצמו שלא לדעת אין מונעין ממנו כל דבר. (שמחות פ"ב) ומעשה בבנו של גורגנוס בלוד שביטל מבית הספר והראה לו אביו באזנו ונתירא מאביו והלך ואבד עצמו בבור. ובאו ושאלו את ר' טרפון. ואמר אין מונעין ממנו כל דבר. פירוש הראה לו באזנו הפחידו על המאורע שאירע לו שישלם לו באזנו כדרך שמכין את התינוקות ומושכין אותם באזניהם. ואמר ר' טרפון אין מונעין ממנו כל דבר מפני שהיה תינוק וכשלא לדעת בגדול דמי. וכן מצינו בגדול שאבד עצמו לדעת מפני האונס כגון שאול מלך ישראל שאבד עצמו אלא שהיה אבוד מותר לו כדאמרינן בבראשית רבה אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש מיד נפשותיכם אדרוש את דמכם יכול אפילו נרדף כשאול ת"ל אך. לפיכך לא היה בכלל מאבד עצמו לדעת. ונענשו עליו בשלא הספידוהו כראוי, כדאמרינן ביבמות (דע"ח) ויאמר ה' על שאול ועל בית הדמים. על שאול שלא נספד כהלכה וגו':

הרוגי ב"ד אין מתעסקין עמהן לכל דבר. אחיהם וקרוביהם באין ושואלין את שלום הדיינין ואת שלום העדים. כלומר שאין בלבנו עליכם. שדין אמת דנתם