תורת האדם מו

כיון שעיקרן תורה דאסור. תדע שהרי אמרו גבי טלטול אי לא שרית ליה אתי לכבויי וא"ת מכיון שכל מלאכה של דבריהם נתיר לכבוד המת אפילו כיבוי עצמו נתיר. כדברי ר"ש דמלאכה שאצ"ל היא. ועוד מצינו דאפילו באמירה לארמי דהוא שבות שאין בו מעשה אסורה כדאמרינן פרק ארבעה ראשי שנים שבת ויוה"כ דלא אפשר בעממין דחינן. ואם תשאל אם מפני איסור המלאכות למה התירו בי"ט אמירה לארמי והלא מלאכה בי"ט תורה היא. וקי"ל כל בדאורייתא לא שנא איסור לאו ול"ש איסור כרת. כדאיתא בדוכתא ביבמות (דצ"ד) י"ל י"ט אין איסור מלאכה מתפרסמת עליו כשבת. שהרבה מלאכות מותרות לנו. ועוד דקרוב למכשירין הוא והתירו משום שמחת י"ט. כדאמרינן ביצה (דכ"ב) במכבין את הבקעת בשביל שלא יתעשן הבית ושלא יתעשן הקדירה. ובקבורת המת נמי דומיא דשלא יתעשן הבית איכא. הילכך שבות דאמירה מותר בו. אי נמי משום כבוד המת הקילו בשבות דלאו יותר משבות דאיסור סקילה. כדאמרינן בפ"ב דביצה (דכ"א) שאני שבות דשבת משבות די"ט. לענין קדשים שלא יבואו לבית הפסול ואמרינן ביבמות בפרק חרש דקי"ד) יונק מפרק כלאחר יד הוא. שבת דאיסור סקילה גזרו בי' רבנן יו"ט דאיסור לאו לא גזרו בי' רבנן משום צערא.. ה"נ משום כבוד המת הקילו בשבות דיום טוב ואע"ג דלשאר מילי י"ט כשבת. לענין שבות בשבת הכל אסור ולא חששו לכבוד הבריות שכל מלאכה שיש לה עיקר בתורה בין ע"י ישראל ובין ע"י ארמי אסורה בשבת. ואי קשיא והא טלטול מלאכה שאין לה עיקר בתורה היא דומיא דכרמלית. ולא התירוה משום כבוד הבריות אפילו בדליקה בלא ככר או תינוק. ורבי יהודה בן לקיש דשרי משום דלמא אתי לכבויי אבל לא משום כבוד הבריות. י"ל תנא קמא אסר משום דאפשר למיתן עלה ככר או תינוק. ואין לך מקום דחוק שלא יהא המציל יכול ליתן עליו ככר או תינוק. או אחד מן הכלים שהוא לבוש וכיוצא בהן ומשום הכי אסר וריב"ל סבר אי מצרכת ליה לאהדורי בתר ככר או תינוק אתי לכבויי מתוך שאדם בהול על מתו. הלכך שרינן ליה להצילו להדיא כדבעי. והילכתא כוותיה. אבל מלאכה שאין לה עיקר בתורה התירוה ע"י ישראל כגון כרמלית לכבוד הבריות. ולא התירו בה מלאכה שיש לה עיקר בתורה אפילו באמירה כגון בעממין. וכן הא דאמרינן בכירה (דמ"ג.) עושין מחיצה למת בשביל חי ואין עושין מחיצה למת בשביל מת. משום דאית ליה תקנתא הוא דאפשר למיעבד כדתני שילא מרי. מת המוטל בחמה באין שני ב"א ויושבין בצדו. חם להם מלמטה זה מביא מטה ויושב עליה וזה מביא וכו'. ואלו לא היה אפשר מטלטלין או עושין מחיצה של דבריהם לכבוד המת ויש מי שאומר כיון שמצינו בכל מקום אמירה לארמי קלה ממלאכה דשבות ע"י ישראל כדאמרן לענין חולה שאב"ס. ש"מ טעמא דשבת דלא שרינן בעממין משום כבוד המת הוא. שלא יאמרו פלוני נתחלל עליו שבת במיתתו. וכדאמרינן בפרק שואל (דקנ"א:

) לגבי עשו לו ארון חפרו את הקבר לא יקבר בהן עולמית. בעומד באסטרטיא ובמונח על קברו. שלא יאמרו זהו שנתחלל עליו שבת לצורך פלוני. וזה הטעם בעצמו הוא שנאמר לענין הוצאת המת לרה"ר על ידי ישראל. שאלו בכרמלית אין בו משום מראית העין שהכל יודעין שאינו בכלל מלאכות. הילכך לא מבעיא חפירת הקבר והכוך דאית בהו מלאכות גמורות דאסור בעממין. אלא אפילו הוצאתו לבה"ק להניחו בכוך העשוי מאתמול דהוא ע"י ישראל שבות וע"י עממין שבות דשבות אפילו הכי אסור. ואין נוהגים בו כבוד כלל במקום איסורים המתפרסמים אפילו של דבריהם. ענין ההספד בפרק האורג (דק"ה:

) אמר ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא אמר ר"ש בן פזי כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו שנאמר נודי ספרת אתה שימה דמעתי בנאדך. אמר רבי ירמיה אמר רב כל המתעצל בהספדו של אדם כשר ראוי