תורת האדם מ

אינו חייב לקרוע. וא"ת רבשקה. ישראל מומר הוה. ואמר ר"י אמר שמואל אין קורעין אלא על שם המיוחד בלבד אבל בכינוי לא. ופליגי דר' חייא בתרוייהו. דאר"ח השומע אזכרה בזמן הזה אינו חייב לקרוע. שאם אין אתה אומר כן נתמלא כל הבגד קרעים. ממאן אלימא מישראל מי פקירי כולי האי אלא פשיטא מארמי. ואי שם המיוחד מי גמירי אלא לאו בכינוי, וש"מ אפילו מארמי ש"מ. והלכתא כר"ח, הלכך מן הארמי אינו קורע. אבל מישראל חייב לקרוע אפילו בזמן הזה ואפילו בכינוי. (מ"ק דכ"ו) אמר רב הונא הרואה ס"ת שנשרף (בנוסחא שלפנינו איתא שנקרע) חייב לקרוע שתי קריעות. אחת על הגויל. ואחת על האותיות. שנאמר ויהי דבר ה' אל ירמיהו אחרי שרוף המלך יהויקים את המגלה ואת הדברים. ולא אמרו שחייב לקרוע אלא כגון שנשרף בזרוע וכמעשה שהיה. ערי יהודה דכתיב ויבואו אנשים משכם ומשילה ומשומרון שמונים איש מגולחי זקן וקרועי בגדים. אמר רבי חלבו אמר עולא ביראה א"ר אלעזר הרואה ערי יהודה בחרבנן אומר ערי קדשך היו מדבר וקורע ירושלים בחרבנה אומר ציון מדבר היתה ירושלים שממה וקורע. בית המקדש בחרבנו אומר בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו היה לשרפת אש וכל מחמדנו היה לחרבה וקורע. וקורע על המקדש. ומוסיף על ירושלים. כשפגע במקדש תחלה. קורע טפח ומוסיף כל שהוא. ואם פגע בירושלים תחלה קורע על ירושלים בפני עצמה ועל המקדש בפני עצמה קריעה טפח לכל אחד. ואני תמה כיון דקתני על ערי יהודה בחרבנן קורע מה צריך לומר ירושלים בחרבנה והלא ירושלים בכלל היתה. ויש לומר שאם קרע על ערי יהודה. חוזר וקורע על ירושלים. שאלו בשער ערי יהודה קרע על אחת מהן אינו קורע על השנית וקורע על יהודה בפני עצמן ועל ירושלים קרע אחר בפני עצמו. ואם קרע על ירושלים תחלה אינו קורע על שאר ערי יהודה. שכבר קרע לקדושה שבכולן ירושלמי בפרק הרואה שמעון קמטריא שאל לר' חייא בר אבא. בגין דאנא חמר וסליק לירושלים בכל שעה מהו שנקרע. א"ל בתוך ל' יום אין אתה צריך לקרוע. לאחר שלשים יום צריך לקרוע:

ענין מי שמתו מוטל לפניו מתניתין (ברכות די"ח) מי שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין. באבל (פ"י) פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה. ואם רצה להחמיר על עצמו הרי זה לא יחמיר מפני כבוד המת. (ברכות שם) נושאי המטה וחלופיהן וחלופי חלופיהן. את שלפני המטה ואת שלאחר המטה. את שלמטה צורך בהן פטורין. ואת שאין למטה צורך בהן חייבים. אלו ואלו פטורים מן התפלה. גמרא מוטל לפניו אין. שאין מוטל לפניו לא ורמינהו מי שמתו מוטל לפניו אוכל בבית אחר. אם אין לו בית אחר אוכל בבית חבירו. אם אין לו בית חבירו. עושה מחיצה ואוכל. ואם אין לו דבר לעשות מחיצה. מחזיר פניו ואוכל. ואינו מסב ואוכל. ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין. ואין מברך ואין מזמן. ואין מברכין עליו. ואין מזמנין עליו ופטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין. ומכל מצות האמורות בתורה. ובשבת מסב ואוכל בשר ושותה יין. ומזמן ומברכין עליו ומזמנין עליו. וחייב בק"ש ובתפלה. ובכל מצות האמורות בתורה. רבי שמעון בן גמליאל אומר מתוך שנתחייב באלו נתחייב בכלן. אמר ר' יוחנן תשמיש המטה איכא בינייהו. קתני מיהת אוכל בבית אחר. ואפילו הכי פטור מק"ש ומן התפלה ואע"פ שאינו מוטל לפניו. ופרקינן אמר רב אשי כל זמן שמוטל עליו לקברו כמוטל לפניו דמי. האי אין מברך ואין מזמן דקתני. פירשו בו שאינו מברך המוציא. ואין מזמן ברכת המזון. ודקתני אין מברכין עליו שיטפא דלישנא נקט. דלענין המוציא מאי מברכין עליו איכא. ברכת הלחם היא. ואין אדם מברך לחבירו ברכת הנהנין. ואם היה חבירו אוכל עמו לעצמו הוא מוציא. ויש מן הראשונים שמחקו אותו מן הספרים. ולי נראה אינו מברך ברכת המזון לעצמו ואינו מזמן ע"י אחרים בשלשה. ואין מברכין עליו ברכת