תורת האדם כח

דידיה ועוד דחינן מימרא מפורשת דרב מגברא דנחת ולא ידעינן מנו ורבה נמי כרבנן ס"ל דלא שבקינן רבים ועבדינן כיחיד. אלא מדיהיב ההוא גברא טעמא למלתא שתיק מניה ולא אהדריה. הא לכתחלה ודאי הלכתא כרבנן ולית ביה ספק. וסדר וידוי שכיב מרע כך קבלנו מחסידים ואנשי מעשה. מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שרפואתי בידך ומיתתי בידך. יהי רצון מלפניך שתרפאני רפואה שלמה. ואם אמות תהא מיתתי כפרה על כל עונותי וחטאים ופשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך. ותן חלקי בג"ע. וזכני לעוה"ב הצפון לצדיקים. במדרש קהלת מי יודע רוח בני האדם. ר' חנינא פתר קריא בהרוגי מלכות שהן באין לחיי עולם הבא אע"פ שאינן מתודין:

ענין ההודאה בפרק הרואה (דנ"ד) אמר רב יהודה אמר רב ארבעה צריכין להודות אלו הן. יורדי הים והולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורין ויצא. מאי מברך. אמר רב יהודה אמר רב הגומל לחייבים טובות אמר אביי וצריך לאודויי קמי עשרה שנאמר וירוממוהו בקהל עם. אמר מר זוטרא והוא דאיכא תרי מנייהו רבנן שנאמר ובמושב זקנים יהללוהו. רב יהודה חלש על לגביה רב חנא בגדתאה ורבנן. אמרי ליה בריך רחמנא דיהבך לן ולא יהבך לעפרא. א"ל פטרתון יתי מלאודויי. והא בעי אודויי ושבוחי. דעני בתריהון אמן. ובעי למימר הך ברכה בשם ומלכות. דקיי"ל כר' יוחנן דאמר כל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינה ברכה. ואפילו ברכות של שבח שהן רשות. כגון הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל והרואה הים הגדול וכיוצא בהן כולן טעונות שם ומלכות. ואע"ג דמתניתין קתני להו בלא שם ומלכות. הכי נמי קתני בהדייהו הטוב והמטיב ושהחיינו ואעפ"כ צריכות שם ומלכות. ובמסכת תענית (דט"ו) תני במתניתין בשבע שהוא מוסיף בתעניות כולהו בלא שם ומלכות. והן טעונות כן וכן רבות במשנה ובגמרא. ועוד גרסינן בירושלמי התם בריש פרק הרואה. הרואה בבל צריך לברך חמש ברכות וכו'. ר' זעירא בר יהודה בשם רב כל ברכה שאין עמה מלכות אינה ברכה א"ר תנחומא אנא אמרי טעמא ארוממך אלהי המלך. רב אמר צריך לומר אתה. ושמואל אמר צ"ל אלהינו ושיטה זו מוכחת בהדיא שכל ברכות האלו השנויות כאן בפרק הזה שהן ברכות השבח עליהם נמי אמרו שהם צריכות שם ומלכות אתה ואלהינו. ושוב מצאתי במדרש ר' תנחומא בפרשת פנחס הרואה בריות טובות ואילנות טובים אומר בא"י אמ"ה שככה לו בעולמו. אם ראה הרבה אוכלוסין של בני אדם אומר בא"י אמ"ה חכם הרזים. נראה שכולן בהזכרת שם ומלכות נתקנו. ועוד הרי ברכה שניה שעל מגילה ובנר חנוכה ברכות השבח הן ומברך אותו בשם ומלכות ואין בין הרואה נר חנוכה לרואה מקום שנעשו נסים לאבותינו. אלא שזו קבועה ביומא וזו תלויה במקום. וכולן נאמרו בגמרא בלא שם ומלכות שעשה נסים ושהחיינו. ואעפ"כ טעונות שם ומלכות כשאר הברכות. ומי שיורה לפרש ברכת האור במ"ש ברכת שבח. משום דאיברי בה. כרואה חמה בתקופתה ולבנה בגבורתה וכוכבים במסלותן ומזלות כסדרן. דהיינו בתחלת הווייתן דצריך לברך. וברכה של יוצר המאורות עצמה ברכת השבח היא. אלא שקבעוה חובה מפני שמשתמשין לאורה בכל יום. וכולן הטבעו בשם ומלכות. וא"ת והא רב יהודה פטר נפשיה ברבנן דאמרי קמיה בריך רחמנא דיהבך לן ולא יהבך לעפרא בלא מלכות. רב יהודה תלמידיה דרב הוה דלא מצריך מלכות ועביד כרביה. ורבנן דבריכו הכי משום דלא מחייבי אינהו בברכה אלא משום דחביב להו טובא מעיילי נפשייהו בנס לשבוחי לקב"ה שלא בטל תורתו מנייהו. וכה"ג שבח הוא ולאו ברכה לבטלה. ובירושלמי בעו מהו שיברך אדם על נס אביו ועל נס רבו. וכיון דאיפשט בגמרין לברוכי. הוא ובריה ובר בריה תלמיד נמי מברך. ומיהו ברכת רפואה עליה דידי' רמיא חובה ולאו עלייהו כלל הילכך כי חביב עלייהו ורצו לברך לא צריכי למידק