תורת האדם כז

מאתים זוז דלא רמיא עליה חיובא ממש למיחלץ. ואי כניס לה לאו איסורא עביד. ש"מ דלאו חיובא דמצוה הוא. אלא דינא הוא דלא מיחייב אינש בתנאין בשעת הדחק ביותר מכדי דמים. הא בשכר רופא ששוה כל כסף הוא חייב ליתן כל מה שהתנה לו. ואע"פ שמצוה עליו לרפאות. אף בורח נמי מצוה עליו להציל, אלא כל מצות עשה דרמיא אכולי עלמא. אם נזדמן לו ולא רצה לקיימה אלא בממון אין מוציאין מידו ואין מפקיעין ממנו חיוב שלו שאין זה כדין ריבית שיוצאה בדיינין. דרחמנא אמר וחי אחיך עמך אהדר ליה דליחי עמך:

שער הסוף ענין הוידוי בפרק במה מדליקין (דל"ב:

) ת"ר מי שחלה ונטה למות אומרים לו התודה שכן דרך כל המומתין מתודין. אדם יוצא לשוק דומה כמי שנתנוהו בקולר. עלה למטה ונפל דומה כמי שהעלוהו לגרדום לידון. שכל העולה לגרדום לידון אם יש לו פרקליטים גדולים ניצול ואם לאו אינו ניצול. ואלו הן פרקליטים גדולים של אדם תשובה ומע"ט. במס' שמחות תנא נטה למות אומרים לו התודה עד שלא תמות. הרבה שנתודו ולא מתו והרבה שלא נתודו ומתו. והרבה הולכין בשוק שמתודין. שבזכות שאתה מתודה אתה חי אם יכול להתודות בפיו יתודה. ואם לאו יתודה בלבו. אחד המתודה בפיו ובלבו ובלבד שתהא דעתו מיושבת עליו. כל הדברים האלו אין אומרים לא בפני עם הארץ ולא בפני נשים ולא בפני קטנים שמא יבכו וישברו את לבו. מת לו מת אין מודיעין אותו שמא תטרף דעתו. ואין קורעין את חלוקו ואין בוכין ואין מספידין לפניו שלא ישברו את לבו ומשתקים את המנחמים מלפניו. בספרי ר' אומר ואשמה הנפש ההיא והתודו זה בנין אב לכל המתים שיטענו וידוי:

בפרק נגמר הדין (דמ"ג:

) היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות אומר לו התודה שכן דרך כל המומתין מתודין שכל המתודה יש לו חלק לעוה"ב. שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע בני שים נא כבוד לה' אלהי ישראל ותן לו תודה. ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי. ומנין שכפר לו וידויו. שנא' ויאמר לו מה עכרתנו יעכרך ה' היום הזה היום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעוה"ב. ואם אינו יודע להתודות אומרים לו אמור תהא מיתתי כפרה על כל עונותי:

בפרק אמר להם הממונה (דל"ו:

) ת"ר כיצד מתודה אומר עויתי פשעתי חטאתי. וכן בשעיר המשתלח הוא אומר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם. וכן במשה הוא אומר נושא עון ופשע וחטאה דברי ר"מ וחכ"א עונות אלו הזדונות וכן הוא אומר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה. פשעים אלו המרדים וכן ה"א מלך מואב פשע בי. חטאים אלו השגגות וכה"א נפש כי תחטא בשגגה. אחר שהתודה על הזדונות חוזר ומתודה על השגגות אלא אומר חטאתי עויתי פשעתי. וכן בדוד אומר חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו. אלא מהו שאמר משה נושא עון ופשע וחטאה. אמר משה לפני הקב"ה בשעה שישראל חוטאים לפניך ועושים תשובה עשה להם זדונות כשגגות. אמר רבה בר שמואל אמר רב הלכה כחכמים פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים. מהו דתימא מסתברא טעמא דר"מ דקמסייעי לי' קראי דמשה קמ"ל ההוא דנחית קמיה דרבה עבד כר"מ. א"ל שבקת רבנן ועבדת כר"מ. א"ל אנא כר"מ ס"ל כדכתיב בספר אורייתא דמשה. איכא מאן דפסק כר"מ דסתמא דמתני' התם כוותי' דר"מ סתמא רבי. ועוד מהאי דנחית קמי' דרבה וא"ל אנא כר"מ ס"ל כדכתיב בספר אורייתא דמשה ושתיק ליה רבה ולא אהדר ליה לית הילכתא כר"מ אלא כרבנן ש"מ קבלה. וסברא דרבה בתרא הוא וכוותי' חזי למעבד. והדין סברא לרב רי"ץ בן גיאות. ואיכא מ"ד הלכה כרבנן כדפסקו בגמרא. והדין סברא דבעל הלכות. ורבינו הגדול ז"ל נמי כרבנן פסק ומסתבר כרבנן חדא דיחיד ורבים הלכה כרבים. ובגמרא נמי אמרינן עלה פשיטא ולא חיישי לר"מ ולסתמא