תורת האדם כב

מעשה היה ומצאו עליונים מתים והתחתונים חיים. אמר רב פפא מחלוקת ממטה למעלה אבל מלמעלה למטה כיון דבדק ברישא ולא אשכח לא צריך. דכתיב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו:

ולענין ע"א וג"ע וש"ד דאמר לעיל (פסחים כ"ה) כי אתא רבין אמר ר' יוחנן בכל מתרפאין חוץ מע"א וג"ע וש"ד ולא מבעיא מפלח ע"א וגילוי ערוה ומשפך דמים דאסור. אלא ליהנות מנייהו בכולם בעולם אפי' להתרפאות אסור. דא"ר יוחנן בכל מתרפאין חוץ מעצי אשרה. ה"ד אי דאיכא סכנה אפי' עצי אשרה. אי דליכא סכנה אפילו כל איסורין שבתורה נמי לא. לעולם דאיכא סכנה ואפ"ה עצי אשרה לא. והא עצי אשרה אי אכיל מנייהו או שאיף בהו לא פלח ע"א. אלא משום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם הוא דעבר. ואפ"ה אסור. וכן בג"ע וכן בש"ד דא"ר יהודה אמר רב (סנהדרין ע"ה) מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבו טינא בא ושאלו לרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שתבעל לו. אמרו חכמים ימות ואל תבעל לו. תעמוד לפניו ערומה, ימות ואל תעמוד לפניו ערומה. תספר עמו מאחורי הגדר כו'. אלמא שלש עבירות הללו לא שנא בעבירה גופא ול"ש באבקה של עבירה אין מתרפאין בהם כלל. ולא מבעיא היכא דאתי ארמי ובעי לעבורי לישראל אמצות. אלא אפי' להנאתו של מעביר אסור. דהא עצים להתרפאות מהן ליכא דבעי לעבורי מלתא. וחולה להנאת עצמו ורפואתו קעביד. ואפ"ה אסור. וכן המעלה לבו טינא הנאת עצמו ופקו"נ הוא ואפ"ה אסור. ואמרי' קידושין (ד"מ ע"א) רב כהנא תבעתיה ההיא מטרוניתא סלק לאיגרא ואפיל נפשיה מאיגרא לארעא. ור' צדוק נמי תבעתיה ההיא מטרוניתא. וכולהו סכיני נפשייהו ומייתו נפשייהו לקטלא. ואס"ד להנאת עצמו של ארמי מותר היכי מסכני נפשייהו. וכי חולה שיש בו סכנה ואמרו בקיאים לחלל עליו את השבת. מדת חסידות היא לו שימנע עצמו. אינו אלא שופך דמים. כדאמרן הזריז ה"ז משובח והנשאל מגונה והשואל ש"ד מכ"ש המונע עצמו שמתחייב בנפשו. אלא ש"מ שלש עבירות חמורות הללו לעולם אסור ואפילו להנאה. ואשכחן נמי במרדכי דסכין נפשיה וכל ישראל לגבי המן משום דנעבד הוה והתם להנאת עצמו ולכבודו הוא. כדכתיב גדל המלך אחשורוש את המן. וכתיב וכל עבדי המלך כורעים ומשתחוים להמן. ואי קשיא לך והא אסתר ג"ע הוה. והתם מסקינן עלה להנאת עצמן מותר, לא קשיא דארמי הבא על בת ישראל בזנות גזירת ב"ד של שם בלחוד הוא. וליכא קרא לאיסורא. וולדה נמי כשר כדאיתא בדוכתן. והתם דרך זנות הוה שהרי מקבץ הכל מחליף ובועל וא"ת שהיה דרך חיתון לאסתר מדכתיב וישם כתר מלכות בראשה. חתון באונס ליכא. ועוד חתנות דארמי נמי כשאר עבירות הוא. ולא הוי בכלל עריות אלא אשת איש דישראל. אי נמי ישראל הבא על ארמית דחייבי מיתות הוא. דהא קנאין פוגעים בו. ומחייבי כריתות נמי חשיב. דאדכריה רב לגמריה יכרת ה' לאיש אשר יעשנה אבל חתנות דארמי בבת ישראל כשאר עבירות מלא תתחתן בם. והכי נמי מפורש בגמרא בפרק בן סורר (דע"ג) דחייבי לאוין לא אתו מנערה המאורסה אלא חייבי מיתות וחייבי כריתות. ואי קשיא לך והא אמרינן גבי קאקי ודמונקי דיהבינן להו ופלחי בהו לבי נורא משום דלהנאת עצמו התם נמי לאו ע"א ואבק ע"א הוא. אלא משום ולפני עור לא תתן מכשול דהוא משאר חייבי לאוין שבתורה ואיסורא דשייכי בכל המצות. אבל לאוין דע"א כלן אסור לעבור עליהן אפילו להנאת עצמן ולהתרפאות לעולם. וכן בשפיכות דמים וכן בג"ע. וזו היא ששנויה בסיפרא, שבת הותרה מכללה נערה המאורסה לא הותרה מכללה ופירשו עלה בירוש' זאת אומרת שאין מתרפאין מג"ע. שבת הותרה מכללה לאו להתרפאות. ודכותה נערה המאורסה לא הותרה מכללה אפילו להתרפאות. ומדקתני לא הותרה מכללה אף להנאת עצמן במשמע וליכא למינדע מינה. (פסחים דכ"ה:

) מר בר רב אשי אשכחי' לרבינא דקא שאיף לברתיה בגוהרקי דערלה. א"ל אימור דאמור רבנן בשעת הסכנה שלא בשעת הסכנה