תורת האדם כא

אמרה צריכה אני כיון שאנו יודעים שאין לה חולי אחר ואף היא אינה אומרת כן הכל בקיאין דמשום לידה אין לה סכנה לחמין ולשאר צרכי היולדת עד הערב שיעשו לה בחול והכי פריש רב אחא בשאלתות. ואלו אשה שילדה בשבת. ואפי' חל שלישי שלה בשבת אע"ג דהיא אמרה בריאה אנא. ולא צריכנא מדורה חמין. ורופאין נמי אמרי לא צריכה אמור רבנן יולדת כל שלשה ימים הראשונים. ההוא בריותא לאו בריותא הוא ועבדינן לה מדורה. ומחמין לה חמין. ומבשלין לה בשילא. וכל צרכין דעבדין לה לחיה עבדינן לה ומיהו הא דקאמר גאון אפילו היא ורופאים נמי אמרי לא צריכה לא מסתברא כוותיה הרבה שבחול אינן עושין מדורה וחמין בכל יום. ובשאלתות נמי חיה כל שלשים אסורה להתענות ביום הכפורים. ולא דייק לן דהא שלשים באמרה צריכה אני תליא מלתא. ואנן נעילת הסנדל תנן. אכילה ושתיה דאיסור כרת לא תנן. ועוד מדאמר שמואל לחיה שלשים. והוינן בה למאי הילכתא ואמרינן לטבילה. ולא מסיימינן בה לתענית שמע מינה לאו חיה היא לענין תענית אלא מיהו שלשה ודאי אינה מתענה. שבעה אם אמרה איני צריכה מתענה והולכת. ואם לאו מאכילין אותה. מכאן ואילך הרי היא ככל הנשים לתענית דיוה"כ. אמר רב יהודה אמר שמואל עושין מדורה לחיה בשבת. סבור מינה לחיה אין לחולה לא. בימות הגשמים אין בימות החמה לא. איתמר אמר רב יהודה אמר שמואל הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה אפי' בתקופת תמוז. כל שכן חולה שצריך שעושים לו מדורה. אבל הרב ר' משה ז"ל כתב עושין מדורה לחיה ואין עושין מדורה לחולה ולא נתכוונו דבריו:

בפרק אין מעמידין (כ"ח) אמר שמואל האי פרעתא סכנתא היא ומחללים עליה את השבת. אמר רב חסדא האי עינבתא פרונקא דמלאכה דמיתותא היא. אמר רבא האי סימטא פרונקא דאישתא היא. אמר רב שמן בר אבא אמר ר' יוחנן מכה של חלל אינה צריכה אומד, וגב היד וגב הרגל נמי אין צריכין אומד. דאמרינן רבינא איקלע לבי רב אשי חזיה דדרסי ליה חמרא אגבא דכרעיה וצמית ליה בחלא ואמר ליה לא סבר ליה מר דאסור א"ל גב יד וגב הרגל שאני. דאמר רב אדא אמר רב גב היד וגב הרגל הרי היא כמכה של חלל דמיא. מהיכן מכה של חלל פי' רב אמי מן השפה ולפנים. והאי צפידנא נמי סכנתא היא ומחללין עליה את השבת. כדתנן החושש בשניו מטילין לו סם בשבת. ר' יוחנן חש בצפידנא אזל לגבי ההיא מטרוניתא. עבדא ליה חמשא ומעלי שבתא א"ל למחר מאי כו' ואמרינן עלה שאני צפידנא הואיל ומתחלת בפה וגומרת בבני מעים מאי סימניה רמי מידי בככיה ואתי דמא מבי דרי. פירוש מכה של חלל דאמרינן אינה צריכה אומד לומר שאפי' אין שם בקיאין וחולה נמי אינו אומר כלום. עושים לו כל שרגילים לעשות לו בחול ממאכלים ורפואות שהן יפין לחולה. ומחללין שבת ואין נשאלים כלל אבל כשיודעים ומכירים באותו חולי שהוא ממתין ואין צריך חילול ודאי אסור לעשות לו וכש"כ בחולה או רופא שאומר אינו צריך דאין מחללין לעולם אע"פ שהוא מכה של חלל, הא במכה שאינה של חלל נשאלים בבקי או בחולה ואין מחללין עליו עד שיאמר אחד מהן צריך הוא לחלול זה, או שיעשה אצל אחד מהן ספק נפשות:

בלפני חגיהן (י"ב) אמר רבי חנינא הבולע נימא של מים התיר לו ר' נחמיה להחם לו חמין בשבת, אדהכי והכי אמר ר' הונא בריה דרב יהושע ניגמע חלא:

בפרק יוה"כ (פ"ה א') מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת מפקחין עליו. מצאוהו חי מפקחין עליו ואם מת יניחוהו. מצאוהו חי מפקחין אפילו לחיי שעה. מיהו שמעינן דאמרינן אפילו לחיי שעה. ומחללין שבת. ועוברין על המצות להחיותו חיי שעה. כשם שמחללין בחיי ימים הרבה. וחי בהם ולא שימות בהם קרינא ביה אפילו לחיי שעה. ועד היכן הוא בודק. עד חוטמו ויש אומרים עד טבורו. בדק ומצא עליונים מתים לא יאמר כבר מתו התחתונים