תורת האדם כ

מביאה לה בשערה. ותיפוק ליה משום סחיטה. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו אין סחיטה בשיער. רב אשי אמר אפי' תימא יש סחיטה מביאה לה בכלי דרך שערה כמה דאפשר לשנויי משנינן. ושמעינן מינה דכל צרכי חולה אעפ"י שיש בו סכנה היכא דאפשר למעבד לה למלאכה בשנוי שלא יתחלל בה שבת משנין ואין מחללין. והוא שלא יתאחר צרכי חולה בשינוי זה כלל. ותנן נמי גבי מילה (שבת קל"ג) נותנין עליה אספלנית וכמון לא שחק מערב שבת לועס בשניו ונותן לו. לא טרף יין ושמן נותן זה לעצמו וזה לעצמו אין עושין חלוק לכתחלה אבל כרך עליו סמרטוט. אם לא התקין מע"ש כורך על אצבעו ומביא ואפי' מחצר אחרת. וש"מ אעפ"י שסכנה היא לו אין מחללין את השבת לעבור על דברי תורה. אלא עושין את המלאכה בשנוי בדבר שהוא משום שבות. ובלבד שיעשה צרכו של חולה בזריזות. (שבת קכ"ח) אמר רב יהודה אמר שמואל חיה כל זמן שהקבר פתוח בין אמרה צריכה אני בין אמרה אין צריכה אני מחללין עליה את השבת. נסתם הקבר אמרה אין צריכה אני אין מחללין עליה את השבת. לא אמרה אין צריכה אני מחללין עליה את השבת. מאימתי פתיחת הקבר. אמר אביי משעה שתשב על המשבר רב הונא בריה דרב יהושע אמר משעה שהדם שותת ויורד ואמרי לה משעה שחברותיה נושאות אותה באגפיה. כתב רבינו הגדול בהלכות דייקי רבואתא ואמרו מדלא אמר רב הונא עד שיתחיל הדם להיות שותת ש"מ קודם שתשב על המשבר קאמר וכאביי עבדינן ולא מחללינן שבתא עד שיתחיל הדם להיות שותת ויורד ותשב על המשבר. והדין מימרא רבואתא קשיא עליה חדא דרב הונא בריה דר"י היינו טעמא דלא אמר עד שיתחיל הדם להיות שותת משום דאיהו נמי אמר מתי פתיחת הקבר קאי וסוגי' דלישנא הכי וכדתניא בעלמא. (ברכות ב') מאימתי מתחילין לקרות שמע בערבין משעה שקדש היום בערבי שבתות דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן סימן לדבר צאת הכוכבים שיעורא דר' אליעזר קדים וקאמר משעה. ובפסחים ב' ב'] מאימתי ארבעה עשר אסור בעשית מלאכה ר' אליעזר בן יעקב אומר משעת האור רבי יהודה אומר משעת נץ החמה. ותנו רבנן (מועד קטן כ"ג) לענין אבלות מאימתי כופין את המטות משיצא מפתח הבית דברי ר"א ר' יהושע אומר משיסתם הגולל. שעורא דר"א קדים וקאמר ר"י משיסתם הגולל. וכן כיוצא בהן הרבה. ובדידן אמאי פסקי כאביי. והא קיי"ל ספק נפשות להקל וכההיא שמעתא גופיה אתמר בלישני' אמר לי' רבינא למרימר מר זוטרא מתני לקולא ורב אשי מתני לחומרא הלכה כמאן א"ל הלכה כמר זוטרא דספק נפשות להקל הילכך מסתברא דשיעורי לא תלו בהדדי. ואית בנשי דלא יתבא על משבר כלל שהולד ממהר לצאת. אלא משעה שישבה על המשבר או ששותת הדם ויורד או שחברותיה נושאות אותה באגפים הרי היא בחזקת מסוכנת ועושין לה. והרב ר' משה ז"ל כתב משעה שהדם שותת ויורד. סבור הרב ז"ל לומר שהוא השיעור הקודם. ופוסק בספק נפשות להקל. עד מתי פתיחת הקבר אסיקנא. נהרדעי אמרי חיה. שלשה שבעה ושלשים שלשה בין אמרה צריכה אני בין אמרה אין צריכה אני מחללין עליה את השבת. שבעה אמרה צריכה אני מחללין. אמרה אין צריכה אני אין מחללין. וסתמא נמי כמי שאמרה צריכה אני ומחללין. שלשים אפי' אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת. אלא עושין לה ע"י ארמית. כדרב עולא בריה דרב עילאי. דאמר כל צרכי חולה נעשים ע"י ארמי בשבת. וכל היכא דאמרינן מחללין. בין אמרה צריכה בין אמרה אין צריכה בכגון דליכא חכמה ורופא הוא אלא שהדברים שעושין לחיה בחול ידועים הן. לפיכך אעפ"י שאמרה אינה צריכה אני שיחללו עלי את השבת ויכולה אני להמתין עד הערב כיון שחברותיה עושין אותו בחול לכל חיה וכולן צריכות לכך הרי היא בחזקת מסוכנת לשעתה לגבי מלאכה זו. ומחללין עליה את השבת. ואין שומעין לה דילמא תונבא הוא דנקיט לה. אבל לאחר שלשה אינה בחזקת מסוכנת לשעתה אלא אם אמרה אינה צריכה שומעין לה. שלשים אפי'