תורת האדם קעה

אנשי העיון והם כלי המזון וכלי הזרע וכלי תיקון הגוף, והגוף בכללו צורך מציאותו היה בעבור תכלית אחת והוא אכילת המזון לקיום הגוף ולהוליד דמיונו, וכשתסתלק התכלית ההוא לעולם הבא שאין בו לא אכילה ולא שתיה יהיה הגוף פועל ריק ואין במעשה האלהים פועל בטל. הנה התשובה לכל זה כי היתה הבריאה הזאת לזמן תחיית המתים לצורך השמושים ואין הקב"ה רוצה בבטולה אחרי כן. ועוד יש בצורה הזאת סודות עמוקים כי לא היתה היצירה על זה הדמות הפקר בלא טעם רק לצורך גדול ולטעם נכבד והעושו יתברך רוצה בקיומו, ואם תקשה עלינו קיום הגוף מן השפלים לעולם, כבר השיבונו אליך כי קיום הגוף יהיה כקיום הנפש וקיום הנפש בהתיחדה בדעת עליון והמתקיים יהיה כמקיים בהתיחדו בו כאשר נאמין (אפילו) בנפש ואף ע"פ הכתובים על אדה"ר שהי' ראוי שיתקיים ויחיה לעד אלו לא חטא בחטא ההוא, ואע"פ שנאמין בחרבן העולם בשנת השמטה, וכן נאמין ונתחזק אצל הכל באמת הראות כח הנפש על הגוף האפל והדבקו בדעת עליון כענין קרן פני משה ופני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה, וכן אמרו רבותינו ז"ל על אדה"ר ועל כל דבק ביוצרו ומתלבש ברוח הקדש, אמרו עליו על פנחס בשעה שהיה רוח הקודש שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים, ואמרו עליו על ר' אליעזר הגדול כשהיה דורש במעשה בראשית היו קרנותיו יוצאות כקרנותיו של משה ואין אדם מכיר אם יום אם לילה, וכן אמרו בספרי פניהם של צדיקים לעתיד לבא דומים לחמה וללבנה ולרקיע לכוכבים ולברקים ולשושנים ולמנורות בית המקדש, ואם דעותינו לא ישיגו בחקירה מאיזה צד תהיה המדה הזאת, אבל נאמין שהוא כן כי הבורא יתברך שמו יודע מסודות הנפש ומהותה יותר מהתחכמותנו, ועוד אנחנו רואים שחפצי הנפש המזדמנים כרצונה נותנין לו לגוף הנאה ומוסיפין בו זהר והדר ושמן ובריאות אפי' בבואם אליו בעמל ויגיעה, וכל שכן חכמה לחכמים כענין שכתוב חכמת אדם תאיר פניו. וכל שכן קושיא זו שהזכרנו בקיום הגוף לנצח, אינה על דעת הפילוסופים ולא דעת קצת חכמי תורתנו המפרשים, כי הפילוסופים מקיימים כללו לעד, וחכמינו קצתם יודו בקיומו ואין חזרת העולם לתוהו חיוב, כי כל נברא ברצונו יתברך קיומו ברצון ההוא אם לזמן אם לנצח, וכמו שיאמינו הם בעיונם קיום הכללים לעד כך אנחנו יכולים להאמין בקבלתנו בקיום הפרט ברצון המתעלה, כי כמו שיש רצון כללי בכלל כך יש רצון פרטי בפרט, ואע"פ שנראה בעולם ביטול הפרטים וקיום הכללים, הנה אמונתנו היא כי היה זה בבעלי הנפש מפני החטא הקדמוני והעונש הנגזר עליו אבל הרצון הנצחי מקיים רצונו לנצח וכמו שהזכרנו למעלה מדברי חכמים:

עכשיו ביארנו כונתנו בשכרי המצות וענשן ונחזור בקצרה, כי שכר הנפשות וקיומם בעולם הנשמות נקרא לרבותינו גן עדן ופעמים קורין אותו עליה וישיבה של מעלה, ואחרי כן יבאו ימי המשיח והוא מכלל העולם הזה, ובסופן יהא הדין ותחיית המתים שהוא השכר הכולל הגוף והנפש, והוא העיקר הגדול שהוא תקות כל מקוה להקב"ה, והוא העולם הבא שבו ישוב הגוף כמו נפש והנפש תדבק בדעת עליון בהדבקה בגן עדן עולם הנשמות ותתעלה בהשגה גדולה ממנה ויהיה קיום הכל לעד ולנצח נצחים, סימן לדברים הללו ורמז להם בתורה ששת ימי המעשה), בששי נברא אדם וגמר מעשיו, בשביעי שבת, כך מלכות האומות קדמוניות באלף החמישי כנגד יצירת עופות ושרצי המים ושאר דברים, ותוספת מלכותם בששי מעט כנגד יצירת בהמה וחיה שנבראו בתחלתו וכן מלכות בית דוד באלף הששי כנגד יצירתו של אדם שמכיר את בוראו ומושל בכלם, ובסוף אותן אלף יהא יום הדין שכל אדם נדון בו, שביעי שבת שהוא התחלת העולם הבא, ואין לזוכים בו קץ וסוף אלא מתקיימין ברצון בוראם יתברך ויתעלה חפצו ורצונו המקיימם, וכן ששת שני שבוע ושביעית שמטה רמז לענין הזה הוא, ומכאן ילמוד החכם סוד היובלות וידע הענין בכללו, וברוך היודע והמלמד אדם דעת:

ובמדרש ר' נחוניא מצינו ישב ר' ברכיה ודרש מאי האי דאמרינן העה"ב ולא ידעין מאי *)עי' בפירושי על התורה (בראשית א') שם הענין מפורש, ופה בא בקיצור לשון.