תורת האדם קעד

ושתיה כענין שכתוב באור פני מלך חיים, ודרשו בואלה שמות רבה ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו אכילה וראיה דכתיב באור פני מלך חיים, וכן אמרו במשה רבינו מאין היה אוכל מזיו השכינה היה נזון אל תתמה החיות שהן נושאות את הכסא והן ניזונות מזיו השכינה שנא' ואתה מחיה את כולם ואתה מחיה לכולם, כי קיום הנפש בהתיחדה בדעת עליון כקיום המלאכים בו, והתעלות הנפש על הגוף מבטלת הכחות הגופיות כמו שהזכרנו פעם אחר עד שיתקיים הגוף כקיום הנפש בלא אכילה ושתיה וכקיום משה בהר ארבעים יום. ואם ניחס זה אל מעשה הנס הנה אליהו יוכיח שלא הושלך הגוף ממנו ולא נפרד מן הנפש והתקיים מאז ועד עולם, וכן חנוך כפי מדרש רבותינו ז"ל. וכן אמרו כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם אמר ר' סימון ראוי היה האדם שיתקיים ויחיה לעולם מן הדין פסוקא ומפני מה נקנסה עליו מיתה אלא והאלהים עשה שייראו מלפניו, מה שהיה כבר הוא ר' יודן ור' נחמיה חד אמר אם יאמר לך אדם אפשר אילו לא חטא אדם הראשון היה חי וקיים לעולם, אמור לו הרי אליהו שלא חטא הרי הוא חי וקיים לעולם. הרי ביארו שרצון האלהים במעשיו בחיים (אינו) לעולם, והביאו הראיה הזו מאליהו זכור לטוב, והנביא אמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. וזאת ראיה שלא נפרדה נפשו מן הגוף הקדוש והתקיים קיום אנושי, ואם נאמר שנסתלקה ממנו תהא הבטחה מפורשת על תחיית המתים, ושתיהן קורעות לב קטני אמונה:

והנה ראינו כי זכי הנפש קיום גופם בדברים הדקים, והזכים מהם בדקים מן הדקים, כי אנשי המן נתקיימו במן הנבלע באברים שהוא מתולדות האור העליון המתגשם ברצון בוראו ית' ונזונו בו במדבר משעה שנתעלית נפשם במה שהשיגו בנפלאות הים כמו שאמרו ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא, ומשה שנתעלית נפשו ונתיחדה יותר מהם בידיעת בוראו לא הוצרך לדבר ההוא שנתגשם ונתקיים גופו בזיו השכינה ובהשגה עליונה. ומצאתי במכילתא היום לא תמצאוהו אמר להם היום אי אתם מוצאים אותו אבל אתם מוציאין אותו למחר, ר"א בן חסמא אומר בעה"ז אין אתם מוצאין אותו אבל אתם מוצאין אותו לעה"ב, וזו המימרא תתפרש על אחד משני דרכים, או שנאמר שיהיו בבני העה"ב מי שלא יגיע מעלתם ליהנות תמיד מזיו השכינה ויהיה קיומם בדבר המתגשם מן הזיו ההוא למעלה כמעלת דור המדבר, או נפרש שרמז הכתוב לדעת רבי אלעזר בן חסמא במלת היום שאנשי העה"ב יהיה קיומם ביסוד המן שהוא הזיו העליון רמז על עיקר המן ורמז על קיום בני העה"ב כך נראה לי. וזהו שאמרו במסכת יומא (ע"ה:

) לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת אוכלין דברי ר' עקיבא, רצה לומר שהוא מזיו השכינה שהמלאכים חיים ממנו ואמר לו רבי ישמעאל עקיבא טעית בדבר זה וכי מלאכי השרת אוכלין כבר נאמר לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי, תפסו מפני ששם קיומם בענין המתגשם מתולדות הזיו העליון והם קיימים באור עצמו. ועל כן נאמין אנחנו במה שאמרו מתים שעתיד הקב"ה להחיות שוב אינן חוזרין לעפרם, ואם תאמר אותן אלף שנים שעתיד הקב"ה לחדש בו עולמו מה הן עושין הקב"ה עושה להם כנפים והם שטים על פני המים, ופי' כנפים לבישת הנפש מלכות והתלבש הגוף עמה ושלא תתבטל בבטול היסודות. וזה ענין מורגל מאד ושגור בפיהם ז"ל כמו שאמרו במדרש ובגמרא למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך, רוצה לומר שכל הזוכים לו ארוכי הימים הם שאין בו מות. ומפורש אמרו בשלהי חולין אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחה"מ תלויה בה שנאמר למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך כלומר שאינן חוזרין לעפרן לעדי עד. וכבר כתבתיה לזו:

ואם תשיב עלינו בהיות הגוף מחובר מכלי השמוש לפעולת הנפש לשלשה חלקים שהזכירו