תורת האדם קעג

כל אלו דברים ברורים שעולם הבא בכל מקום אינו עולם הנשמות והשכר המגיע להם מיד אחרי המיתה אלא עולם הוא שעתיד הקב"ה לחדשו לאחר ימות המשיח ותחיית המתים, ובבראשית רבה אמרו בית הלל אומרים כשם שיצירתו בעולם הזה כך יצירתו לעולם הבא מה יצירתו בעוה"ז מתחיל בעור ובשר בגידים ועצמות וכו' כך לעולם הבא מתחיל בעור ובשר וגידים ועצמות, ובגמרא בפרק אין בערכין (י'ג) אמרו למימרא דנבל לחוד וכנור לחוד דלא כר' יהודה דתניא ר"י אומר כנור של מקדש של שבע נימין היה שנא' שובע שמחות את פניך אל תקרי שובע אלא שבע, של ימות המשיח שמונה שנא' למנצח על השמינית על נימא שמינית, של עוה"ב עשר שנאמר עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור ואומר הודו לה' בכנור בנבל עשור זמרו לו, ומתרצינן אפילו תימא ר' יהודה לעולם הבא איידי דנפישי נימין דידיה נפיש קליה כנבל, ופירוש הענין הזה כי כנור וכלי הזמר במקדש רמז להשגת המחשבה שהיא נתלית ברוח ואין בגשמיות דק כמוזיק"א כענין שאמרו קול ודבור ורוח וזהו רוח הקדש. והנה בעולם הזה ישיגו החכמים ברוח הקדש שבע ספירות וידבק אורן במשכן ובמקדש ונרמזות בשבע הנרות של מנורה ובקצת הקרבנות, גם בלעם אמר את שבעת המזבחות הזכיר אותן בה"א הידיעה לפיכך ירמזו בכנור שבע כלי הקול בעוה"ז ולימות המשיח תושג ספירה שמינית וירמזו אותה ולעולם הבא תהיה ההשגה שלימה לי' ספירות וירמוז אותן וזה ענין מופלא ונכבד, ומכל פנים נלמד בפי' העוה"ב שהוא עולם שיש בו גוף ומקדש וכליו ואינו עולם הנשמות שכל אדם בו בחלק הראוי לו אחרי מיתתו מיד ודבר פשוט הוא בגמרא שתמצא בו במקומות רבים שהן מזכירין רשעים בגיהנם כגון עדת קרח וזולתם שבזמן הזה הם נדונין שם ומזכירין לצדיקים שהם בגן עדן, ולא תמצא בשום מקום בגמרא שיאמרו על אחד מהן שהוא בן עולם הבא עכשיו אלא אומרים מזומן לחיי העה"ב, ואמרו בספרי במשה רבינו גנזו לחיי העולם הבא, לא שהוא עכשיו בחיי העה"ב, ואמרו ברבי עקיבא במיתתו אשריך ר' עקיבא שיצאת נשמתך באחד ואתה מזומן לחיי העוה"ב, ואמרו בר' אלעזר בן דורדיא ובקטיעא בר שלום מזומנין לחיי העה"ב בפרק ראשון שם דע"א וכן במקומות רבים מאד בש"ס, הרי שלאחר פטירתן של צדיקים אומרים עליהן מזומנים לחיי העולם הבא שהוא לשון עתיד להם הא למדת שפטירתן מן העוה"ז לגן עדן היא שהוא עולם הנשמות ואין פטירתן לעולם הקרוי עה"ב אלא שהם מזומנים ועתידין לו, ואמרו בברכות (מ"א:

) הרואה קברי ישראל מברך אשר המית אתכם בדין והוא עתיד להקים אתכם לחיי העה"ב בדין בא"י מחיה המתים, ושגור בפי הדורות לומר בין בבקשה בין בסוף ברכת המזון ובכל תפלות הרחמן יזכנו ויקרבנו לימות המשיח ולחיי העה"ב, מקדימין ימות המשיח, ואין דעתם לבקש שתתקרב להם המיתה ויהיו בעולם הנשמות:

עוד מצינו מפורש במדרש ויברך אלהים את יום השביעי ברך הקב"ה העה"ב שמתחיל באלף שביעי ויקדש אותו זמנו לישראל, וזו היא ששנינו בתמיד בשביעי אומר מזמור שיר ליום השבת לעתיד לבא ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים, ובמכילתא אמרו כי אני ה' מקדשכם לעוה"ב כגון קדושת שבת בעה"ז. נמצינו למדין שהוא מעין קדושת העה"ב וכן הוא אומר מזמור שיר ליום השבת ליום שכולו שבת, ובאגדה של רבי עקיבא אמרו יום הדין ומלכות בית דוד יהיה באלף הששי, הרי נתבאר שהעה"ב אינו עולם הנשמות אלא עולם נברא קיים שימצאו בו אנשי התחיה בגוף ובנפש, וע"ז העולם אמרו בברכות (י"ז) מרגלא בפומיה דרב העה"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן והן נהנין מזיו השכינה, וכן יאמרו תמיד בש"ס הקב"ה משביעו מזיו שכינתו לעה"ב שנאמר אשבעה בהקיץ תמונתך, רצונו לומר שקיום האנשים הזוכים בהם בזיו הכבוד כקיום הנפש בגוף בעה"ז באכילה