תורת האדם קסז

אלעאי אמר לא יום ולא גיהנם אלא אש היא שהיא יוצאה מגופו של רשע ומלהטתו כל אלו הדברים לעתיד לבא הם, וכן אמרו עוד אפילו בשעה שהקב"ה מחזיר נשמות לפגרים מתים קשה להם וכו', שתי אלו המימרות ענין אחד ליום העתיד שכתוב ואלה לחרפות לדראון עולם, ואיך יעלה על לב גירסת הש"ס שאמר ריש לקיש שאין גיהנם, וכמה ברייתות שנויות בהש"ס בענין המקום והאש ההוא כדתניא בפסחים (נ"ד) אמר ר' יוסי אור שברא הקב"ה בשני בשבת אין לו כביה עולמית והיו מקשים על ריש לקיש מן הברייתא וסותרין דבריו בתיובתא, והוא עצמו ריש לקיש הזכיר בעירובין אור של גיהנם, והלשון עצמו מוכיח שלא אמר אין גיהנם בעולם אלא. אין גיהנם לע"ל, אלא שהענין כמו שפירשנו והדברים כמו שביארנו. ועם כל זה גלה לנו דעתו הרב ז"ל שהוא מאמין בעונש דין וצער יהיה באיזה זמן שיהיה אחרי המות שלא התבאר לדעתו בהש"ס ולא הסתפק ממנו אלא אריכות הדין וצער הזה, וזה התנצלות לרב ז"ל ולמוד זכות לחכם גדול וחסיד כמותו ז"ל, ופירוש למימרא של ריש לקיש שלא תשבש דעת קצת התלמידים, או שלא יתלו בה החיצונים שהטינא בלבם. וכללו של דבר מבואר הוא מדברי חכמים ואחוז ביד מקבלי התורה שגיהנם הוא מקום דין המשפט לענוש בו החטאים בנפשותם ביסורין וצער שאין להם דמיון בעוה"ז, לפי שיסורי העולם הזה בגוף שפל גס הבריה ועב ההרגש, וכובד העונש והצער ההוא בנפש הזכה והדקה בברייתה, וכמו שהרגש האדם בנגיעת המחט בבשרו רב מהרגש החמור מפני גסות ברייתו, ואף בבני אדם עצמן זכי הגוף והנקיים בדעות וביצירתן מרגישין ביסורין וצער יותר מן הגסים עבי הגוף משובשי הדעות וההרגש המורגלים במלאכות הכבדות והנמבזות שנעשה בשרם כבשר הסוס והפרד, כן הרגש הנפש ביסוריה גדול מאד מיסורי הגוף לרוב הרגשתה וזכות ברייתה, ואין בצער החזק הגדול ערך ודמיון בינה ובין שאר בעלי החיים בגופותם בשום פנים:

ועוד הדין הזה נכפל על מחוייבי הכרת ביום הדין הגדול ונדונין בו בגיהנם עד שמתכלין שם, או לדעת ריש לקיש שבחמה היוצאה מנרתקה הם נדונין, ומכל מקום מיסורי אש של גיהנם הזו וממנו הוא, וכמו שנתפרש למעלה. ומכאן יבין כל בעל שכל שאין מחלוקת בין רבותינו בעיקר מכל עיקרי הדין הללו העתידין וכל דבריהם עולין בסגנון אחד:

ואחר שנתבאר קצת מענין הדין והעונש שיצילנו בעל הרחמים ממנו צריכין אנו לבאר ענין השכר שיזכנו בעל הגמול אליו, והוא בדברי רבותינו ב' שמות גן עדן והעולם הבא מלבד טובות העולם הזה כגון ימות המשיח לחיים ותחיית המתים שבאותו זמן, שאין אנו מדברים עתה בהם, ותחלה נאמר ששכר המצות כלן והגמול הטוב שלהם דבר פשוט הוא מדברי רבותינו, שהעיקר הגדול הוא חיי העולם הבא. אבל השכר הקודם והוא מה שיגיע לאדם אחרי המות הוא גן עדן כמו שביארנו מגיהנם שהוא העונש המגיע לרשע אחרי המות מיד, וכן תמצא בכל מקום מדבריהם גן עדן הפך מגיהנם כמו שאמרו בעירובין (י"ט) יפה דנת יפה תקנת גיהנם לרשעים וגן עדן לצדיקים, ואמרו במסכת חגיגה (ט"ו:

) מאי דכתיב גם את זה לעומת זה עשה האלהים ברא צדיקים ברא רשעים ברא גן ברא גיהנם כל אחד ואחד יש לו שני חלקים אחד בג"ע ואחד בגיהנם זכה צדיק נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע נתחייב רשע נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם, ושנינו באבות מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע תלמידיו של בלעם הרשע יורדין לגיהנם שנא' ואתה אלהים תורידם לבאר שחת תלמידיו של אברהם אבינו יורשין גן עדן שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא (שם) שנינו עז פנים לגיהנם ובושת פנים לגן עדן, ואמרו כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידיו בגן עדן, ובפרק תפלת השחר (כ"ח:

) תניא בשעת פטירתו של רבן יוחנן בן זכאי שהיה בוכה ואמר לתלמידיו ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחד של גן עדן ואחד של גיהנם ואיני יודע באיזו