תורת האדם קסו

רבותינו במחלוקת הזה שהזכיר אינם על דיני גיהנם המצוי תמיד שהוא לדברי הכל מקום דין באש נפלאה דקה בראה האלהים לענוש ולאבד רחקיו להצמית כל זונה ממנו, אבל יש לדעת רבותינו עוד יום מועד לדין עמים והוא שהנביאים מיעדין אותנו הנה יום בא בוער כתנור, ואמר מלאכי יום ה' הגדול והנורא, ואמר ישעיה ויצאו וגו', כי כמו שנדונין בראש השנה על חיי העולם הזה ונדון כל אדם ביום מיתתו על שכר נפשו ועונש גיהנם, כן נידונין הכל ביום הגדול מתחלת ימות התחיה על ענין אותו שכר העתיד לעולם הבא אם ראוי לתחיית המתים ולנועם הגוף והנפש באותו זמן, וכן כתב באותו העת ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם, והם הרשעים שיגמור דינם לדראון לעולם ושלא ינעמו בחיים ההם אלא ישארו בדראון שלהם או יכפיל עליהם עונש ממדה קשה לרעה ממנו כפי מה שנתחייבו, ועל הדין הזה שנינו במשנה אנשי דור המבול אין להם חלק לעולם הבא ואינן עומדין בדין ואנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא אבל עומדין בדין, וכן בכל מקום שתמצא בדבריהם ז"ל אריכות העונשים לעתיד הוא מהכרתת הנפש החוטאת בדין ההוא, כמו שאמרו בואלה שמות רבה שאלו ישראל לבלעם אימתי הוא אמר להם אראנו ולא עתה, אמר להם הקב"ה זו היא דעתכם אי אתם יודעין שסופו לירד לגיהנם ואינו רוצה שתבא ישועתי וכו', והענין לדין גיהנם העתיד ביום הדין הגדול, ויונתן בן עוזיאל אמר בתרגום כי לא ביד יקחו בכן לית פורענותהון ביד אינש אלהין באישתא עתידין לאיתוקדא יתוקדין באתגלא בית דינא רבה למיתב על כורסי דינא למידן ית עלמא, בתרגום ירושלמי דתהלים בפסוק כחלום מהקיץ היך חלמא מן גבר רווי דמתער משנתיה ה' ליום דינא רבא באתערתהון מן בית קבורתהון ברגוז דמותהון תבסור. ואמרו במכילתין אם תזכו לשמור את השבת תנצלו משלש פורענות מיומו של גוג ומחבלו של משיח ומיום דין הגדול, ואמרו באגדה בילמדנו ובמקומות אחרים במדרש למה הרגזתני להעלות אותי שהיה שמואל מתירא שהגיע יום הדין, ואע"פ שכבר מת זה כמה ימים היה סבור שהוא יום הדין העתיד שהכל נידונין, ועל זה אמר ריש לקיש (נדרים ח':

) שאין גיהנם לעתיד לבא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ומקדירה רשעים נידונין בה וצדיקים מתרפאין הימנה, והם הצדיקים שזכו לתחיה ועמדו במומם כמו שהלכו מת חגר או סומא עומד במומו כמו שאמרו ז"ל שמא לא יאמרו מן השמים ריפא אותם אלא אחרים הם, והביא ראיה לזה מדכתיב הנה יום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה' צבאות אשר לא יעזוב וכו' ודרשו לא שרש בעה"ז ולא ענף לעולם הבא. וצדיקים שמתרפאין בה דרש ריש לקיש וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה והנה אין זה מן הגיהנם ההווה לאדם אחרי המות. וכן פירשו בתחלת מסכת ע"א (ג') ותעשה אדם כדגי הים מה דגים שבים כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים אף בני אדם כיון שקדר עליהם חמה מיד מתים והעמידוהו בעולם הבא כדר"ל דאמר ר"ל אין גיהנם לעתיד לבא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה וכו'. הרי ביארו כי זו המימרא של ר"ל שאינה אלא בעה"ב והוא עולם שאחרי התחיה כמו שאנו עתידין לבאר בראיות גמורות בעזהי"ת:

וכן המימרא הזו שנויה עוד בב"ר. גלגל חמה יש לו נרתק מה טעם לשמש שם אהל בהם ובריכה של מים לפניו בשעה שהוא יוצא הקב"ה מתיש כחו במים שלא יצא וישרוף את העולם, אבל לעתיד לבא הקב"ה מערטלו ומלהט בו את הרשעים מה טעם ולהט אותם היום הבא, ואתה יודע שדין גיהנם בכל יום הוא מכלל הזמן הזה ההוה עכשו כפי מה שנתפרש מדברי רז"ל, וזה הנזכר בכאן בזו המימרא אינו אלא לעתיד לבא לכשיתערטל השמש מן הנרתק הזה שהזכירו עליו שהוא בתוכו בעולם הזה כמו שכתוב לשמש שם אהל בהם. והחזירו עוד מימרא זו במדרש תהלים ואמרו מה הקב"ה עושה לעתיד לבא שולף אותו מנרתיקו ומביאו לרקיע השני ודן בו את הרשעים, וכן דברי החכם האחר והוא ר' יהודה ברבי