תורת האדם קסה

אע"פ שיש בחטאים האלו האמורים כרת בגוף בעוה"ז וכרת בנפש לעוה"ב, יש כופר בעיקר שמאריכין לו ואוכל חיי העוה"ז, וא"ת והיאך תולין לו על כרת שבגופו אם בשביל זכות שעשה, אין לכופר בעיקר זכות לעולם לפי שהוא עושה לשם כפרנותו ולא לשם הקב"ה יתברך, זו אינה קושיא שיש בדרכיו של בעל הרחמים לרחם על מי שעושה טובה ומעשה הגון בעוה"ז אפילו עשאו לשם ע"א כגון מה שאמרו חז"ל באומות העולם עו"א, וכן בדברי הנביאים מקצת אומות שנגזר עליהם גלות בשביל מה שעשו לישראל ושאר אומות שלא הרעו להם לא נגזר עליהם גלות. וכן הכתוב מזהירנו לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו, וכ"ש שכבר רמזנו שיש בו תיקון כל השאלות הללו שהדין נותן להתלות אפילו לעוע"א להכעיס. ברוך שופט הצדק שיסד הכל ברחמים:

ואחרי שביארנו אמונתם ודבריהם ז"ל צריכין אנו לחוש ולפרש דברי הרב הגדול ר' משה בר מיימון, כתב בספר המדע שכר הצדיקים הוא שיזכו לנועם זה ופרעון הרשעים שלא יזכו לחיים אלא שיכרתו וימותו וכל מי שאינו זוכה לחיים הוא המת שאינו חי לעולם אלא נכרת ברשעו ואבד כבהמה וזהו הכרת שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא מפי השמועה למדנו הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא כלומר שאותה הנפש שפירשה מן הגוף בעולם הזה אינו זוכה לחיי העולם הבא אלא גם מן העולם הבא נכרתה. עוד כתב ז"ל הנקמה שאין נקמה למעלה ממנה שתכרת הנפש ההיא שעונה בה. וזה האבדן שקורין אותו הנביאים דרך משל באר שחת ואבדן ותפתה ועלוקה וכל לשון כליה והשחתה לפי שהוא הכליה שאין אחריה תקומה וההפסד שאינו חוזר לעולם, כל אלו דברי הרב ז"ל:

מי שרואה דברים הללו לבו נוקפו שמא נטה דעת הרב ז"ל לומר שאין עונש ויסורין לנפש החוטאת ולא תשיג אותה צער כדרך החיצונים. חס ושלום, אלא דברי הרב ז"ל על סוף האבדון והכליון החרוץ שאין אחריו עונש ונקמה והוא הכרת שהוא בטול הנפש, וכלל בה שהביטול הזה מלבד מה שנתיסרה תחלה בענשי גיהנם ויסורין שבו שהוא עונש גדול ואבדן חמור לפי שאבדה הנועם הגדול שהיתה ראויה לו מצד שהיא בריה זכה שלוקחה ממקום הכבוד כמלאכים או למעלה והוא זכות הצדיקים ומעלתם שהם זוכים לה כמו שפירש הרב ז"ל וכמו שאנו עתידים לבאר. ואע"פ שלא פירש הרב ז"ל כל צרכו בביטול הזה שיהיה מתוך דין ויסורין יש ראיה בדבריו ללמוד עליו זכות, שהרי כתב בפרק אחד מפרקי הספר הנזכר. כל הרשעים שעונותיהן מרובין דנין אותם כפי חטאותיהם ויש להם חלק לעוה"ב שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא ואלו שאין להם חלק לעולם הבא אלא נכרתין ואובדין ונידונין כפי גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים הצדוקים והאפיקורסין והכופרים בתורה וכו', הרי שהפריש בין חייבי הכרת הגמור ובין הנדון, ואם אין שם מקום של עונש ויסורין לנפש מהו המשפט הזה שנדון בו הרשע כפי רשעו ובסוף יש לו חלק לעולם הבא. הא אין הכוונה אלא כמו שפירשנו:

אבל יש לו להרב ז"ל במקום אחר דברים משבשים הדעות. חזר ושנה זה הענין בפירוש המשנה בפרק חלק ואמר, כי העונש הגדול הוא שתפסק הנפש ותאבד ושלא תשאר והוא מה שנזכר בתורה בענין כרת כמו שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא ואמרו ז"ל הכרת בעה"ז תכרת בעה"ב, ואמר הכתוב והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, וכל מי שהיה נמשך אל התענוגים הגשמיים וישליך האמת אחרי גוו ויגביר השקר על האמת יכרת ויאבד מן המעלה ההוא וישאר גוף אובד בלבד, וכתב ואולם גיהנם הוא כינוי על עונש הרשעים, לא התבאר בשם איך יהיה זה העונש, אבל מקצתם אומרים כי השמש תקרב אל הרשעים ותשרפם, והביאו ראיה מן הפסוק הנה יום בא בוער כתנור וגו', ומקצתם אומרים כי חמימות נפלא תבער בגופם ותשרפם, והראיה על זה רוחכם אש תאכלכם, אלו דבריו ז"ל, ואינם דברים נוחים לדעתנו מפני שדברי