תורת האדם קסד

לא מידן לידייניה משום דגרס באורייתא ולא לעלמא דאתא ליתי משום דחטא אמר ר' מאיר מתי אמות ואעלה עשן מקברו כי נח נפשיה דר' מאיר סלק קוטרא מקבריה דאחר ומעשה נסים היה לראות כן, וכך אמרו עלה בירושלמי מן דקברוניה ירדה אש מן השמים ושרפה את קברו. ובמדרש תלים אמרו אמר דוד בידך אפקיד רוחי בשעת מיתתי פדית אותי מגיהנם, ומפורש אמרין באגדה בכל ערב שבת דומה הממונה על הנפשות מכריז ואומר הנח להם לרשעים האלו וינוחו ומניחין אותן כל השבת כולה ובמוצאי שבת עם חשיכה צועק המלאך שהוא ממונה על הרוחות חזרו לכם רשעים לגיהנם שכבר השלימו ישראל סדריהן ולכך ישראל מזכירין בסדר מוצאי שבת ואומרין ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וגו', הא למדנו מדבריהם שהרשעים מיד כשמתים נפשותיהן נידונות בגיהנם כפי הראוי להם וכפי מה שנתבאר למעלה מפירושי העונש ההוא והדין ההוא, וזאת אמונת כל מחזיק בדעות רבותינו ומאמין בקבלתם, ועם מה שפירשנו לא ירחיק דבריהם אחד מבעלי העיון אלא המשתבש מהם או המתפקר:

והכרת הזה שאמרנו שהוא אבדן הנפש אינו בכל מחוייבי כריתות, שהצדיק הגמור שיצרו תקפו ואכל כזית מן החלב אינו נכרת מן עולם הבא, שהרי כשמנו חכמים במשנתנו ואלו שאין להם חלק לעוה"ב, לא מנו אלא הכופרים בעיקרי התורה. אלא כך עיקר ביאור הענין שהכרת המפורש בתורה עונש מכופל לגוף ולנפש (אע"פ) שיש בהם במחוייבי כרת שהעונש מגיע לו בגופו והוא מת בחצי ימיו כמו שאמרו (מ"ק כ"ח) מת בן חמשים שנה זו היא מיתת כרת, ואמרו בספרי מפני מה ענש להלן מיתה וכאן כרת ללמדך שכרת היא מיתה ומיתה היא כרת, וכן רומז בתורה במקצת הכריתות שנאמר בהם ונכרת האיש ההוא מעמיו, לאחר שימות זה המחוייב כרת בגופו כיון שרובו זכיות אינו יורד לגיהנם אלא זוכה למעלה הראויה לו מחלקי ג"ע. ויש במחוייבי כרת מי שעונותיו מרובין מזכיותיו ועונש כרת שלו מגיע לנפש החוטאת לאחר שתפרד מן הגוף שהיא נכרתת מחיי גן עדן, והם הרשעים שהזכרנו שעונותיהן מרובין ויש בכללן עון פושעי ישראל בגופן שמנו חכמים שיורדין לגיהנם ונדונין בה י"ב חדש לאחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, ומחוייבי כריתות הללו הם שרומז בהם הכתוב ונכרתה הנפש ההיא מלפני וכתיב והאבדתי את הנפש ההיא, רשעים הללו אין להם כרת בגופן אלא פעמים שהם בשלוה ומזקינים בעה"ז כדכתיב ויש רשע מאריך ברעתו וכפי מה שכתבנו למעלה ויש עוד במחוייבי הכרת שגופו נכרת מחיי העולם הזה ונפשו נכרתה אפילו מחיי העולם הבא ואין צריך לומר מחיי גן עדן שהוא נידון בגיהנם לעולם, והם עובדי אלילים והכופרים, כגון אלו שמנו חכמים במשנת ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורוס, ומה שהוסיפו עליהן בברייתא דקתני בתוספתא הוסיפו עליהן הפורק עול והמפר ברית בשר והמגלה פנים בתורה והני דקתני באידך ברייתא התם האפיקורסין והמינים ושפרשו מדרכי צבור ושחטאו ושהחטיאו את הרבים ושנתנו חתיתם בארץ חיים יורדין לגיהנם ונדונין לדורי דורות וכו', ורשעים הללו הם שכתוב בהם הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, ודרשו רבותינו הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא, וכל זה לא נאמר בתורה אלא לענין ע"א ומגדף וכיוצא בהם דכתיב כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, ודרשו במסכת שבועות (מ"ג) כי דבר ה' בזה זה הפורק עול ומגלה פנים בתורה ואת מצותו הפר זה המפר ברית בשר, ושם אמרו בפירוש שאין כפל הזה שבכרת נדרש בכל עבירות שבתורה אלא שבכתוב הזה, ולפיכך לא הזכירו רבותינו אלא אלו הנזכרים וכיוצא בהם, לפי שהכתוב הזה בענין ע"א נאמר, וריבה הכתוב את אלו והוא הדין לכל הכופרים בעיקר וכן בשאר רשעים, לפי שמצאו בהן בקבלה כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה, הא בשאר הכריתות אינו כן אלא כמו שביארנו: