תורת האדם קסב

הזכות והטהורות יתברך שמו יש ביכלתו לברוא להן אש דקה שאינה גוף ומכלה אותן, שאין הכחשה לאחר (שאין) שיודה בבריאת הנפש ברצונו יתברך שלא יהא אפשר להמצא דבר דק כמוה מונח כנגדה לכלותה, וכן אומרים רבותינו ז"ל במלאכים עצמן שנשרפין בנהר דינור, והזכירו אש אוכלה אש:

ואם יקשה עלינו האיך הנפש נגבלת במקום ההוא הנקרא גיהנם או שאול. נשיב להם עם כל עומק דברי פילוסופי היונים ופתויי הכשדים וההגרים, שאומרים אין הנפש נגבלת במקום ואין לה משכן במוח או בלב רק שהם מקומות נרמזים לשמוש השכל ההוא, ואנחנו עם כל זה לא נשה שכלנו שלא יהיה בגוף ראובן זה מן הבריה הדקה הזו הנקראת נפש יותר ממה שיש מן הנפש ההוא במוח החמור או בענף האילן, ושלא תהיה נפשו בגופו נצמדת יותר ממה שנפשו נצמדת בגופו של פלוני חבירו, ויהיה משכנה בו במקום או שלא במקום, מפני שהיא אינה גוף ואין מקום על דקדוק לשונם לדבר שאין לו גוף אבל על כל פנים נפש שוכנת בו ויהיה חבורה בגופו כדברי קצת חוקריהם שאומרים כי נקשרה הבריה הדקה הזאת הרוחנית המאירה ברוח החיים, והיא אצלם נפש אחרת באדם ונצמדו שתי הנפשות הדקה הקיימת בגסה ממנה בעלת התנועה הנמסכת בחום הטבעי בדם, והצמד שתיהן כהקשר השלהבת לפתילה עם השמן התקשרות בינוני בין שניהם. או יהיה הענין בדרך אחר כמו שירצו ויאריכו לשונם בדקדוק מלות ובגערות לחולק עליהם וקוראים הנוטה מדבריהם פתי וסכל שאינו יודע ומבין, אבל על כל פנים מי ששכן אותה בחומר הזה והצמיד בינה ובין הגוף, יכול להגביל אותה במקום ההוא ולחבר בינה ובין האש הדקה שבאותו מקום שהיא מן הכת העליונה ונבראה על זה הענין שתכלה הנפש ותשתנה במצרף ההוא או בכליון החרוץ:

וכבר בא במורה הנבוכים מאמר מן הפילוסופים כי האדם כשתניעהו נפשו שהיא צורתו לעלות מן הבית אל העליה לא נאמר כי גופו הוא אשר התנועע מעצמו, כי הנפש היא המניע הראשון מעצמה אלא שהיא התנועעה במקרה, כי כשהעתיק הגוף מן הבית אל העליה התנועעה הנפש עמו אל העליה, ואם תשקוט הנעת הנפש ישקוט המתנועע בשבילה והוא הגוף ואם ישקוט הגוף תסיר התנועה המקרית אשר יש לנפש עד כאן לשונו. וכבר אמרו עוד קצת משכיליהם, אין בעל חומר יכול להשיג השגה שלמה על איזה צד יהיה הנפרד סבה למציאות בעל חומר או למציאות כח מכחותיו ופעולה מפעולותיו כי זה הוא יותר נעלם בהם מהעלם עלולם, נלאו מחקריהם במצאם חבור הנפרדים עם בעלי החומר בסבה ובפעולה והוא חבור על כל פנים. וכבר יצאנו לענין אסור בחקירה הזאת מפני המתגאים על יוצרם להתחכם בתוכן מעשיו וסודות יצירותיו הנפלאים ידעו בבנין גופם בכל מתקריהם אף כי בנפשם, ומדוע יתפארו על קבלתנו בעשותם הנפש דקה ויתארו אותה במלות וספורים מלאכיים, כי לא ראינו יחוסה בחבוריהם רק לגלגל השכל או לבעלי העיון שלהם לכת המלאכים, ואנחנו על קבלה אמתית מאבות הקדושים שלא השפיקו בילדי נכרים מעלים אותה ומדקדקים ענינה מאלה עד להרבה. מה שאמרו רבותינו ז"ל עליה דבר כאלו דעתם נוטה שלא נבראת, אמרו בבראשית רבה עם המלך במלאכתו ישבו שם עם מלך מלכי המלכים הקב"ה ישבו נפשותיהן של צדיקים שבהן נמלך וברא העולם, ומי שישמע זאת המימרא בין שיזכה לפירושה או שלא ידענו, מ"מ יוכיח מכאן שאין דקות הנפש לפילוסופי האומות ולנגררים אחריהם יותר מדקותה אצל רבותינו, ולא כמותו, אע"פ שלא הבהילו את הלומדים במלות נאמרות במספר בחומר ענין, ועם כל זה יאמינו רבותינו כי אש של גיהנם ואבדון שולטת בהן ברצון העושה הכל יתברך ויתעלה:

ועכשיו יש לנו לפרש העונש הגדול שהוא הכרת והוא באמת אבדון הנפש, וכך אמרו בסיפרא לפי שהוא אומר כרת בכל מקום ואיני יודע איזהו תלמוד לומר והאבדתי את הנפש ההיא למד על הכרת שאינו אלא אבדן. (אלא) שהאבדן הזה אינו אלא עונש