תורת האדם קסא

דינא ולא חזון דין ית דין בגין חשוכא דכל חשוכא דהוה קדם דאיתברא עלמין תמן הוא, עד כאן במדרש. ואלו הן קצת המקומות שספרו בהן ענין גיהנם וצערו וענשו בגמרא ובמדרשים ומדדו את תכנית, ודברים הללו וכיוצא בהן אין לתלות אותם במשל וחידה שהרי הזכירו מקומו ומדתו ארכו ורחבו ודנו עליו לענין איסור והיתר, והוא מוזכר להם בענין הדינים ושאר מקומות שלא הזכרנו:

אלא כך היא קבלת רבותינו ז"ל שהקב"ה ברא נפשותיהם של צדיקים והיא בלא ספק רוח זכה ודקה ביותר אינה. גוף ולא נגבלת ולא נגדרת במקום ולא נתפשת כשאר הרוחות שתופסין אותן בנודות, אלא מכת המלאכים ונעלית ביותר, אין כאן מקום לפרש כל המושג ממנה, והכתוב מעיד עליה שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים, יאמר כי מנשמת אלוה נתנה ולא מהשתלשלות, ורבותינו ז"ל אמרו שנבראו בראשון בכלל בריאת האור ברצון הקב"ה שגדר זה העולם השפל והשמים העליונים הזכים וכל צבאם הגופיים והשכליים, והוא יתברך שמו ברא המקום שנקרא גיהנם וברא בו אש דקה מן הדקה שאינה גוף ממש נתפס, תופסת בדברים הדקים ותכלה אותן, ושם כח באש הזו באותו מקום הנזכר כאשר שם כחות השכליים הנבדלים שהם מלאכים לכתותיהם בשמים, והפרישו רבותינו ז"ל בין האש שבעולם הזה ובין האש ההוא בהפרש גדול, להיותו אותו שאמרו בפסחים (נ"ד) אור דידן איברי במוצאי שבת ואור דגיהנם איברי בשני, ואין ספק אחרי המימרא הזו שהם רוצים להעלות האש ההיא ולעשותה דקה מן הדקה עד שייחסו אותה להבראות ביום שני והוא היום שהם מיחדין לה במעשה בראשית, כי הנבראים בראשון דקים וקרובים לסיבה הראשונה וליסוד המוקדם יותר מן הנבראים בשני וכן השני מן השלישי כאשר תראה אפילו בפשט הכתוב, ואין ספק לשום אדם בעולם כי האש הזו שבעולם הזה אינה שורפת בנפש ואפילו האויר העולמי הנתפש מן האש לא מכלה בו ולא שורפת אותו, ולא שמעתי מן המאמינים או מן הכופרים בין גס המחשבה או דק ועמוק בסברא, אין אחד מהם שיאמין בהשרף החסיד שנשרפה נפשו ואבדה באש וגמולו כלה וילך, אלא שהאש ההיא שבגיהנם שנאמין בה שהיא שורפת הנפשות אינה כמו אש העולם הזה כלל, לא האש שמשתמשין בה כגחלת ושלהבת ולא היסודית אשר בגלגל האש אע"פ שהוא גוף דק מאד והיא מתחברת בגופי הנבראים עם השתלשלות היסודות, אלא דקה מזו היא אע"פ שהיא מענינה כמו שאבאר. וכבר הזכרתי מה שאמרו רז"ל על אחד מאשי מקום העונש הזה שהוא נהר של אש היוצא מתחת כסא הכבוד, הרי שמעלים דקותו עד כסא הכבוד שהוא יסוד כל נברא והפנימי מכולם, וכן הכתוב עצמו עילה אותו עד לאין תכלית שנאמר באש הזה נשמת ה' כנחל גפרית בוערה בה כמו שנאמר בבריאת הנפש ויפח באפיו נשמת חיים וכפי מה שרמזנו למעלה. וכן בפרקי רבי אליעזר מזכירין בבריאת יום שני הרקיע שעל ראשי החיות והמלאכים ואשו של גיהנם, חבר הדברים הנבראים הדקים והשכלים והאש הזו, וגדולה מהן אמרו בפרק אין דורשין גבי נהר דינור מהיכא שקיל מזיעתן של חיות ולהיכן אזיל שפיך על ראש רשעים בגיהנם, ואמרו בפרקי היכלות דר' ישמעאל שנשבע הקב"ה על אותו רשע לופינוס שהוא מטעימו טעם אור וגחלי אש כרובים ואופנים וחיות הקדש שורפים לאותו רשע בגיהנם, וזה דבר גדול ומפורש:

ובבראשית רבה אמרו וישכן מקדם לגן עדן, דבר אחר מקדם קודם לגן עדן נבראו המלאכים שנאמר היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה, ואת להט החרב על שם משרתיו אש לוהט, המתהפכת שהן מתהפכין פעמים אנשים פעמים נשים פעמים רוחות פעמים מלאכים. ד"א מקדם קודם לגן עדן נבראת גיהנם גיהנם נבראת בשני וגן עדן בשלישי, ואת להט החרב על שם ולהט אותם היום הבא וגו', אלו ב' לשונות לגיהנם וליסוד האש שבו שהם מלאכים וכרובים שתחת הכסא ועל אלו רומזים עיקר גדול בזה, ואחרי זה הפירוש נאמר שבורא הנשמות