תורת האדם קנח

מן הצד הנעלם והכל בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים:

ואם תשאל עלינו כיון שיש ענין נעלם במשפט ונצטרך להאמין בצדקו מצד שופט האמת יתב' ויתעלה למה תטריח אותנו ותצוה עלינו ללמוד הטענות שפירשנו והסוד שרמזנו, ולא נשליך הכל על הסמך שנעשה בסוף שאין לפניו לא עולה ולא שכחה אלא שכל דבריו במשפט. זו טענת הכסילים מואסי חכמה, כי נועיל לעצמנו בלמוד שהזכרנו להיותנו חכמים ויודעי אלהים יתב' מדרך האל וממעשיו, ועוד נהיה מאמינים ובוטחים באמונתו ובנודע ובנעלם יותר מזולתנו כי נלמוד סתום ממפורש לדעת יושר הדין וצדק המשפט, וכן חובת כל נברא עובד מאהבה ומיראה לתור בדעתו לצדק המשפט ולאמת הדין כפי שידו משגת, והם הדרכים שפירשנו מדרכי חכמים, כדי שתתישב דעתו בענין ויתאמת אליו דין בוראו כמצדיק מה שיכיר וידע יכיר הדין והצדק במה שהוא נעלם ממנו, וכ"ש שטענת הסוד הנזכר לא תשאיר בדעת האדם קושיא ולא תמצא עמו טענה מספקת בשום פנים, ואם רצה להשים סוף מחשבתו בכאן הוא רשאי מפני שהם טענות מספיקות לכל הנהגת הברואים:

ועל ענין זה הנזכר אמר אליהוא אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק, רוצה לומר שישא דעו עד סוף השגת הדעות לתת טעם וטענה במשפט האלהים ואח"כ יתן צדק לפועלו ית', כי מן הטעם המושג בדעתו יוכיח על הרחוק והנעלם שהצדק עמו והיושר במפעליו:

ואני מזהיר עוד למי שירצה להיות ממי שנאמר עליו וצדיק באמונתו יחיה ואינו חפץ להמנות עם הנאמר בהם בנים לא אמון בם, שלא ישתדל בחקירה הזאת מפי הספרים ורוב המדברים בענין הזה, ויכיר וידע כי אין הספק הזה רב מאד בעיני בני האדם ואינו צריך כרוב הענינים המתקשים בתחלת העיון, וכבר בטל הרבה מן המחקר הזה הרב הגדול ז"ל בטענותיו בפרק שנים עשר מספר מורה הנבוכים, אמר ז"ל כי יעלה על לב ההמון כי רעות העולם יותר מן הטובות, וכשתעריך מנוחת האדם ותענוגיו בזמן מנוחתו אל הדאגות והמכאובות הקשים והפגעים והחליים והמכשולות יראה להם כי מציאות האדם לרעתו, והוא ז"ל באר כי רוב הרעות הבאות באישי בני אדם באות מחסרון דעתם, ומסכלותנו נזעק ונשוע מן הרעות אשר נסבב לנפשותינו ברצוננו נדאג ונכאב כמו שאמר שלמה אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו, והאריך בזה, ופירש כי רב הרעות ההוות בבני אדם הם מנזקי אדם באדם כגון הקטטות והמלחמות, או מנזקי אדם לנפשו כרוב התאוה למאכל ולתשמיש וכיוצא בזה, ואין ראוי לנכנס במלחמה ויורוהו בחצים לזעוק רק על נפשו, ולאוכל מאכלים רעים ונעשה מצורע או המרבה בתשמיש ונעשה עור, רק על סכלותו, וכן תראה מהם כי נכנס בסכנות המדבריות והימים כדי להתעשר ביותר על שכניו ולהתרפס ברצי כסף וזהב, וימצאוהו תלאות ילך וישוע וילין על הזמן ויתמה מרוע מזלו, והקב"ה לא יחדש מופת ונס בעולם לעזור המשוגעים על פחיתות מדותיהם, ועוד תשוב תראה כי מי שאסף מן הממון די ספקו רואה עצמו פחות וגרוע מזלו ממי שאסף הפנינים בתוך גנזיו ויתלונן על מזלו, וגם זה מפחיתות המדות כי המשיג אלו התוספות לא השיג דבר נוסף בעצמו וכחו אבל השיג הבלי שוא או תעתועים או כשלון לעצמו, והחסר מאלה התוספות אינו חסר כלום לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו, ואלה הם רבים בכל זמן ובכל מקום:

ובאמת כי הרב ז"ל הנה יסר רבים וברכים כושלות אמץ, עם מה שביאר עוד שם כי הטובות הצריכות בעולם מרובות מאד ונמצאות הרבה בכל מקום, כגון המחיה במים ובמזון הצריך ולא חסר העולם מן הצריך ואין חסרונו אלא בתוספת בערך כל צרכי בני אדם כגון המרגליות והפנינים שאינן נמצאות אלא בקצת הארצות מפני מיעוט צורך בני אדם להם:

וכל זה ראוי להעלות על לב כל משכיל כדי להבין תקון סדר הבורא יתברך בעולמו וטוב ההנהגה בברואיו, וכן ראוי להבין זה כל אדם שראוי לקבל תוכחות, אבל השאלה