תורת האדם קנו

סופה תקלה ומפח נפש:

והנה תירץ צופר קושיא הגדולה והמפורסמת שבזה הענין מן הרשעים שטוב להם כי הקושיא בצדיק ורע לו אינה נראית בעולם שכל הנספה נאמר בו חייב היה כזאת כאשר יאמרו באיוב, ונתן שלות הרשעים שהיתה קושיא טענה וראיה על חמלת הבורא יתברך בברואיו וכי איננו מואס לגמרי יגיע כפיו ולא יסתכל לגמרי על עצת הרשעים, וכיון שכן כ"ש שלא יריע לטובים רק ישה להם מעונותיהם ויגמול להם בפחות מחטאיהם:

והנה שלשת החברים האלו יגלו דעתם בענין הזה ושאר הטענות כפול וחזוק לטענות האלה. והנה החברים יפליגו בכל מעניהם שאחרי זה באבדן הרשעים ובהכרת זרעם מפני שהיא הקושיא המתפרסמת עליהם ויאריכו בזה, ואיוב ירבה עצמו ויטעון כי יש רשעים מתים בשלוה ומה חפצם בביתם ובזרעם אחריו, ואלה מחזקים לטענות הנזכרות במענים הראשונים, ואין לנו לפרסם לכל פירוש הספר הזה. והנה אליהוא חרה אפו על צדקו נפשו מאלהים וכתוב איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכל, וכן חרה אפו על חבריו שהיו מצדיקים משפט האלהים ברשעו של איוב שנאמר ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב, וכן אמר אני אשיבך מלין ואת רעיך עמך כלל אותם בטעות ובשגגה, וזה תמה גדולה במה תקן אליהוא השאלה הגדולה הזאת שהוא צדיק ורע לו או רשע וטוב לו חוץ משתי הדעות, שאין אצלנו מדה שלישית שתכריע במחלוקת הזו בשום פנים שיבאו על חטא קל או חמור כלומר זדון או שגגה כדברי חבירי איוב, ואם אינו כן שלא בדין הן באין כדעת האפיקורסות שהיה איוב נוטה אליו מתוך צערו וכפי הטענה שהזכרנו בסברתו, ואם יאמר שיש יסורין חוץ מן הסברות האלו והם כדי להרבות לו ביותר שכר וזכות לעולם הבא כדברי המתחסדים באמונה הזאת כבר באו בטענת חבירי איוב מן הטעמים שסבל ענשו יוסיף לו זכות כמו שהזכרנו כי עתה יעיר עליך ושלם נות צדקך ושאר הענין, ואם תאמר זו היתה טענה משובשת לפי שהזכיר הגמול והסוף בעולם הזה ויש צדיקים שמגיע אליהם רעה גמורה מבלי תקוה ואחרית בעולם הזה וילכו בלא חמדה אבל היה להם להזכיר גמול העולם הבא, לא ראינו אליהוא שהזכיר בעולם דבר אצל איוב וחבריו רמזו בו יותר ממנו כמו שאמר איוב אך שתים אל תעש עמדי אז מפניך לא אסתר. הזכיר המיתה באמרו כי עתה אחריש ואגוע ואמר שלא יעשה עמו שתים שהוא נדון בעולם הזה ויסתר מפניו או במיתה והוא הקבלת פני שכינה בגן עדן הנפשות, וכן אש לא נפח וארץ עיפתה כמו אופל וכיוצא בזה כאן, הם רמזים לגיהנם ודינו לדעת רבותינו בכל ההגדות וכך הזכיר בהם התרגום, עוד כי זה איננו מתשובת הקושיא ההיא שהיה איוב אומר שהוא היה צדיק גמור בעיניו בלא מכשול עון ולמה ימות בנפש מרה ולא יאכל טובה בעולם הזה ובבא ויזכה לשתי השולחנות וכבר זכו להם רבים במלכי ישראל החסידים, וכן הדין נותן כי מדוע יריע אלהים לאוהביו על לא חמס בכפיהם חלילה לאל מרשע ושדי כו'. והנה אליהוא עצמו יאמר כי פועל אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו. ועתה יחזור המחלוקת ביניהם לדברי איוב שהיה צדיק גמור בעיני נפשו. ותראה איוב משעה ששמע דברי אליהוא בתשובה ההיא שענינה מורה שהוא ענין חדש ואינו דומה למענה חבריו כמו שאמר ולא טרך אליו מלין ובאמריכם לא אשיבנו לא פתח פיו לענות, והנה זה יורה שקבל דבריו והיו הטענות ההם מספיקות לשאלותיו עד שקבל עליו מהן השתיקה וכן אמר לו אם יש מלין השיבני וגו'. וכבר באו דברי אליהוא סתומים מדברי חבריו כלם וענין פרושם סתום מאד, ומי שלא יפנה את דעתו וישיא סברתו לא ימצא בהם ולא בכל מה שנתפש מהן ביד מפרשי המקרא דבר ראוי או טענה הגונה מחודשת מדברי החברים ההם אבל הוא מסודות התורה שנעלמו לבד מן הזוכים להם מן הקבלה והפירוש בהן אסור בכתב והרמז אובד התועלת: