תורת האדם קנה

וצבאיו, האורח עולם תשמור הוא הגלגל החוזר והוא דרכו של עולם במזלות והכוכבים, והוא עצמו איוב מתנצל מזה כי לא היתה הסברא הרעה עמו בשלותו כמו שאמר (כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך) אם אראה אור כי יהל וירח יקר הולך ויפת בסתר לבי כי ממנו רב חילי וכביר מצאה ידי, כי זה עון פלילי כי כחשתי לאל ממעל, הנותן הכל ואיננו מכחות האור והירח, רק עתה בבא אליו הצרות הרהר בלבו זה מפני שבאו עליו על לא חמס בכפיו. ואחרי שהרחיק לו אליפז זאת הסברא הרעה אמר ולמה יבואו עלי יסורין הגדולים מאת האלהים אין זה דרך מוסר כי אין בכח לסבלם ואיך יגדל האדם בעיניו לבחון אותו לבקרים ואם חטאתי מה יזיק לך חטאתי שאתה נוצר האדם:

ועד הנה לא דבר איוב בצדק ולא נשתבח במעשיו הטובים רק בשלש הטענות האלה יתוכח, יטעון אם מוסר הוא מה כחו לסבול המוסר הזה, ויטעון עוד כי האדם וחייו הבל ודיו במיתה המעותדת לו כי כאשר אם יזכה לא ינצל ממנה כן אם חטא לא היה ראוי לצער אחר כי מעיקר בריאתו להבל דמה, ויטעון עוד איכה יגדל בעיני האלהים לפקוד עליו פשע וחטאת והוא ופשעו אין ותהו בעיני אלהים, וזהו ענין תלונתו במענה הזה כפי שיראו הפסוקים בביאור:

אחרי זה בא בלדד השוחי לסייע על קצת דברי אליפז חבירו ובאו דבריו חזקים ממנו. אמר כי הרעות הבאות על איוב ועל בניו כלן בדין ומשפט על עונות ופשעים שעשו כי האל לא יעות משפט וצדק, ועשה הבנים רשעים גמורים כחטאים שענשן בעולם הזה מפני שנכרתו ומתו והוא שאמר אם בניך חטאו לו וישלחם ביד פשעם, אבל במדת איוב נהג ענין אחר שבאו יסוריו למרק קצת חטאיו ואם ישחר אל אל ושלם נות צדקו, והוא מי שהרשיע איוב תחלה:

ואז נתעורר איוב לצדק עצמו ושב אל טענותיו הראשונות וחזקו דבריו, וביאר אותם כי הבורא יתברך לרוב מעלתו לא ישגיח לפרטים ואפילו יענהו. לא יאמין איוב כי יאזין קולו, אשר בבא השערה בנוהג שבעולם על הבל ישופהו וירבה פצעיו עם הכלל בחנם ולא בחטאו, ואמר תם אני שלא חטאתי מיום שנבראתי, רק שלא אדע נפשי אם מצד בריאתה יבאו עליה המקרים על כן אמאס חיי וארצה שתשיב נפשי להויתה הראשונה, ויתן ראיה על הסרת ההשגחה כי המדה הנוהגת בכל אחת היא כי תם ורשע הוא יכלה, וא"ת שיעשה בהשגחה ויהיה בחפץ וברצון ושוט הוא שהויה בעולם להמית פתאום ולהלעיג על מסת נקיים, א"כ נתנה הארץ ביד מעול וחומץ, ואם אינו כן אמר מי הוא המכלה הכל והמשחית אותי כי ימי קלו מני רץ, וזאת טענה אחרת, ויתאוה איוב עוד להיות בינו ובין האל מוכיח שיאמר לו שיודיעהו על מה יריבהו, הטוב כי יעשוק אותו בלא חטא ואפילו חטא היאך ימאס יגיע כפיו ויסתכל על עשיית החטאים והרשעים שעושין בסתר, ואם יאמר האל כי לנסותו יעשה לדעת אם יסבול המקרים או יבעט, זה הענין המוסר שאמר לו אליפז מתחלה, העיני בשר לך כי יבקש עון שגלוי לפניו שלא ארשע גם יודע שאין מידו מציל ואינו צריך לנסות כחו וגבורתו עמי וזו תלונה שנית. ואמר אם רשעתי אללי לי ואם צדקתי לא אשא ראשי. ישוב אל טענה שהזכיר כבר כי כאשר לא ישא ראשו אם צדיק שסופו למות ולילך אל ארץ חשך וצלמות, כן אם רשע לא היה לו לקבל יסורין:

ועתה בא צופר הנעמתי בסיוע עוד על דברי חבריו ואמר כי יש חכמה נעלמה במעשי האלהים, כי כפלים יש לתושיה כי כל היש ההווה בעולם כפול בו חכמה נראית וחכמה נעלמת. אך ידע איוב באמת כי ישה אליו האלהים מעונותיו ויגרע מהם ולא יכפול ויוסיף עליהם ואם יחליף האל וירבה האנשים הנקראים בני חלוף ויסגיר הארץ בידם ויקהיל אותם מי ישיבנו בזה אם רשעים הם, כי הוא יודע אנשים שהם שוא ורואה האון שלהם ואיננו מתבונן למעשיהם כי הוא מוחל להם, וכשמטיב לרשעים ויסבול להם כל שכן שלא יגמול רע לטובים, אלא אם יכין איוב לבו יהא סופו שלוה כי שלות הרשעים