תורת האדם קנד

שם ענין העולם הבא בפסוק בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני וענין ההכרתה באיך היו לשמה כרגע ספו תמו מן בלהות ושאר הענין:

ויש מרבותינו שסוברין והיא דעת רבי מאיר בברייתא שהזכרנו שאף על פי שהמדות הללו כך הם כמו שסברנו ומקצת בני אדם נדונין בהם, אבל עדיין יש צדיקים גמורים שלא בדרך המדות הללו מתיסרין ורשעים גמורים שיושבין שאנן ושקט בעולם, ואלו הן תוכחותיו של איוב שבאו יסוריו שלא על חטא כפי דעתו וכפי מה שנאמר עליו בענין השטן שלא הזכיר עליו חטא כלל אלא החנם ירא איוב אלהים וגמר הענין, ואם נאמר באיוב שום עלילה או נחפש למצוא בענינו שמץ דבר מכל מקום הוא שואל על הצדיק הגמור מכל צד שבאו עליו יסורין ומת בהן ואבד שמו על לא חמס בכפיו היאך יתכן זה בדרך ה', ודבר זה אין לו תשובה לדעת הבריות אלא לדעתו של אל דעות יתברך, כך אמרו בר"ע שהראה אותו הקב"ה למשה רבינו במראות הנבואה ואמר לפניו רבש"ע הראיתני תורתו הראני שכרו ראה שחותכין בשרו במקולין אמר לפניו רבש"ע זו תורה וזו שכרה אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני, רצו חכמים לומר שאין מיתתו של ר' עקיבא ביסורין הללו ראויה לו לנכות ממנו מיעוט מעשים רעים, לפי שהיה צדיק גמור כל ימיו אלא שהענין נעלם וכך עלה במחשבת בעל המחשבות יתברך חפצו ורצונו. אף על פי כן עם ההעלמה הזו יש בטענה הזאת סוד נמסר לאנשי התורה והקבלה והוא רמוז בדברי רבותינו ונכלל בענין סוד העיבור שחכמים מוסרין אותו לתלמידיהם הראויים והוא תשובתו של אליהוא על תוכחותיו של איוב, ואתה יודע שהיה איוב צדיק גמור בעיניו והיו יסוריו שלא על חטא ועבירה לפי דעתו עד שהיה קורא תגר עליהם כמו שהזכרנו:

וכאשר אנחנו מסתכלים בספר הזה בפנים אנחנו רואים שמתחלה פתח ואמר לומר שממשלת הכוכבים והמזלות בימי הלידה ורגעי הריון גורמין לאדם הרעות והטוב נוטים לדעת הוברי שמים המהבילים, זהו שפתח יאבד יום אולד בו והיה מקלל היום והלילה וכוכבי נשפו כי הם גורמי רעתו וכן ענין כל המענה, ובזה תפשו אליפז בהיותו מסיר דעתו מן האדון העושה הכל במשפט וצדק יתברך ונותן הממשלה לכוכבים ולמזלות ענה לו זכר נא מי הוא נקי אבד רוצה לומר אחרי שאנחנו רואין הנקיים אובדים ונראה חורשי האון שקוצרין אותו זאת ראיה כי מנשמת אלוה יאבדו האובדים ולא מכח הטעות הככבים ואמר אם נראה במקצת האנשים שאין המדה מתנהגת כן כאשר אראה אויל ורשע משריש הנה ראיתי בלבי קללה באה על נוהו פתאום והצדיק הבאה עליו רעה כמוך מוסר אלהים הוא ואל תמאסהו, ואמר שהאדם נולד לעמל ואין אני מיחס אל דבר אחר רק אדרוש בו אל אל ואשים ההנהגה לאלהים כי הוא לוכד החכמים ויודע שהצרות שהם מצערים בהם לטובתם הם או למוסר שיוכיח האלהים את האדם ובסוף יצילנו והוא יכאיב ויחבש, וזאת תשובת אליפז לענין מענה איוב הראשון:

אז נהפך איוב אל תלונה אחרת, הראה עצמו שהודה לדברי אליפז כי חצי שדי הם ובעותי אלוה עמו, ושב בדרך הקללה הראשונה לומר אחרי שאין היסורין האלו במקרה מזל רק ברצון מכוון מי יתן שידכאהו האלהים וימיתהו או ימתין עד ימלא צבאו, כי רוח חייו כי מה כחו ליחל עד שיעבור המוסר הזה, ותמה מה אנוש כי יגדלהו האלהים לשית אליו לבו. וזה המאמר יורה כי איוב היה חושב תחלה כי מצד גריעות האדם אצל הבורא ישים אותו תחת ממשלת המקרים כפי מערכת המזלות ומשטריהם. יאמין באדם כמו שנאמין אנחנו בנמלים או בשרצי הארץ והבהמות כי אין השגחה עליונה בהם רק לקיום המין אבל ליחיד מהם אין עמו עונש ושכר ולא נאמר בהם שחטאו כשישחטו ולא שזכו כשהאריכו ימים והיו מזונותם מצויין להם כזאת היתה סברתו תחלה כפי ענין מענהו הראשון, וכן יאמר לו אליפז עצמו ואמר מה ידע אל הבעד ערפל ישפוט עבים סתר לו ולא יראה, זה הסרת ההשגחה מן הנבראים השפלים, וחוג שמים יתהלך השגחתו לקיום המין בכלל השמים