תורת האדם קנג

אלא טורח שסופו הנחה ועמל שסופו שמחה ושלום. כל שכן שאין בנסיון יסורין שיהא בהן מחיקת שם ואבדון העולם הזה לפיכך אין הנסיון בכלל יסורין לא יסורין של אהבה ולא יסורין של כפרה אינו אלא מדת הטוב מרובה:

בדרך שיש בצדיקים דרכים הרבה לכפרה, כך יש ברשעים שתולין לו להאבידו כדי ליתן שכר מיעוט מעשים טובים כמו שפירשנו, ויש שפוסקין לו חיים ושלוה לחסד אבותיו כענין שנאמר בנים רבעים ישבו לך על כסא ישראל, ויש שמאריכין לו עד שישוב בתשובה שלמה כדרך שעשה למנשה. ומן הגאונים שאמרו שהקב"ה פוסק שלוה לרשעים לנסות בהם אנשי רשע והתרמית שיהיו מתחזקין ברשעם ואומרים הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל אך שוא עבוד אלהים ומה בצע כי נשמור בריתו, וברוך יודע האמת:

ואם תשאל ותאמר הרי שתקנו חכמים דרכים הללו לפי כוונתם ולפי הכרע פסוקי התורה והנביאים, אם כן מהו זה שהנביאים צווחים על הענין הזה, ומהו שתמה ירמיה על הרשעים צדיק אתה ה' וישר משפטיך אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה ואמר דוד אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי וגו' ותמה ישעיה על הצדיקים למה תתענו ה' מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך ואמר חבקוק על שניהם למה תראני און ועמל תביט שוד וחמס לנגדי וכתיב כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעוקל ונתוכחו איוב וחבריו על דבר זה הרבה ורבותינו עצמם אמרו אין בידינו שלות רשעים אף לא יסורי הצדיקים:

דע שיש מרבותינו שחולקין על זאת המדה, יש מהן שאומרים אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון, ונדחו דבריו בגמרא באין מיתה בלא חטא יש מיתה בעטיו של נחש הקדמוני והוא חטאו של אדם הראשון שנגזרה מיתה עליו ועל תולדותיו בשביל חטאו כענין שנאמר בעלי ובביתו אבל באין יסורין בלא עון לא נדחו דבריו וא"ת שנדחו בכל אבל המיתה והיסורין באין על חטא שקדם לאב כמו עטיו של נחש שהזכיר המקשה אבל אין מיתה והיסורין בעולם. ואמרו בברכות (ז') בקש משה להודיעו דרכיו ונתן לו שנאמר הודיעני נא את דרכך אמר לפניו רבש"ע מפני מה יש צדיק ורע לו רשע וטוב לו יש צדיק וטוב לו רשע ורע לו, א"ל הקב"ה למשה צדיק וטוב לו צדיק גמור צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור רשע וטוב לו רשע שאינו גמור רשע ורע לו רשע גמור, וזה הענין על דרך שפירשנו למעלה בפרעון קצת העונות בעולם הזה לזכותו לגמרי או להאבידו לעולם הבא, ולשון אחר אמרו צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק צדיק ורע לו צדיק בן רשע וכו', ואמרו בגמרא ופליגא דר"מ דתנא משמיה דר"מ שלא נתנו למשה זו המדה שנאמר וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו הגון כלומר שאינו הגון לדעת בני אדם לומר שלא נמסרה המדה הזו לדעתו של אדם:

והנה כפי הסברא הראשונה הכל בטעם ידוע ובטענה מושגת, ומה שאומרים הנביאים בדבר ומה שצווחין על הענין אינו אלא כדברי החולה שמצטער על חליו ומפליג על החולי וצועק על תוקף הצער והכאב והיאך לו כך והיאך אפשר לו צער הגדול, כלו' שהנביאים מתמיהין לפני הקב"ה ואומרים לפניו רבש"ע למה תנהג בזו המדה ונבלה ימינו בבהלה ואלה רשעים שפושטין ידם בזבול קדשך בשלום ובשלוה בעולם. אף על פי שיודעין שהמדה אמת והמשפט צדק. ובתשובת דבר זה אמר המשורר לאחר שהתאונן על הענין ואמר כמעט נטיו רגלי כאין שפכה אשורי כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה וגמר הענין הזה בספק רשע וטוב לו, ועוד אמר בספק צדיק ורע לו לכן ישיב עמו הלום ומי מלא ימצו למו אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי ואהי נגוע כל היום, וחזר ותירץ על הכל ואחשבה לדעת זאת עמל היא בעיני עד אבא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם, כלומר ששתי ספיקות האלה עמל גדול היה לו במחשבתו הראשונה עד שבא במחשבה אל מקדשי האלהים והוא מה שהקדיש לשתי הכתות האלה של רשעים וצדיקים והזמין לשתיהן והבין לאחריתם ורמז