תורת האדם קנב

קנקנים רעים שאינו מספיק להקיש פעם אחת עליהם עד שהוא שוברו ובמי הוא בודק בקנקנים יפים שאפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינן נשברים כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים שאין יכולין לעמוד ואת מי הוא מנסה את הצדיקים שנאמר ה' צדיק יבחן וכתיב והאלהים נסה את אברהם, ומהו הנסיון הזה שיבוא עליהם בעבודתו של הקב"ה ובעשיית מצותיו טורח ועמל, לפי שיש בני אדם שעושין מצות ומעשים טובים כשידם משגת וכשהן בשלוה ובריוח אבל מתוך הדוחק או כשהעבודה באה עליהם בטורח ועמל גדול אינן עושין לפיכך הקב"ה מטריח על יראיו בקצת נסיון כדי שיקבלו מצות ויעשו אותם מתוך הטורח כדי שיהא שכרם באותן מצות כפול ומכופל, ולמה מנסה אותו והלא גלוי וידוע לפניו יתברך אם יקבל אותו חסיד המנוסה עבודה וטורח זה. אף על פי כן אין שכר האדם בכח אמונה שלו כשכרו בפועל ומעשה. ונמצא מזכה אותו להוציא דרכיו הטובים לפועל ולמעשה, ולמה נקרא נסיון והלא הכל צפוי לפניו יתברך, אעפ"כ רשות האדם בידו אם ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה. נמצא אותו החסיד מנסהו המצוה על מצוה זו בודאי, לפיכך נקרא נסיון מצד העושה לא מצד המצוה יתברך שמו:

מדה זו מדת הטובה אינה מדת נקמה ופורענות, שהוא מנסה מי שגלוי לפניו שימצא שלם באותו נסיון כדי להרבות לו שכר שאמרנו ולפיכך נתנסה אברהם כדי שיהא מקבל עבודה זו החמורה ויהא שכרו קיים לעולם שנאמר בי נשבעתי נאם ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה וגו'. ולפיכך נתנסו ישראל במדבר כדי שיהו מקבלין טורח הליכות המדברות ופחד המקרים לשמו של הקב"ה ולתורתו ויטלו שכר על הדבר שנאמר וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלהיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך ואומר זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, נמצא נסיון הזה מדת הטובה שהאדם מקבל בו שכר ושמו של הקב"ה מתעלה ולכך הודיעו עד היכן תגיע אהבתו ויראתו בלב עבדיו והיאך נמשכין אחר מצותיו ועושין רצונו כרצונם:

ואם תשאל ותאמר הלא חזקיה נתנסה ולא עמד בנסיונו שנא' וכן במליצי שרי בבל המשלחים עליו לדרוש המופת אשר היה בארץ עזבו האלהים לנסותו לדעת כל לבבו, מעולם לא נסה הקב"ה לאותו צדיק ולא בקש ממנו דבר אלא הוא ברשות עצמו חטא זהו שכתוב עזבו האלהים לנסותו, לומר שלא עשה עמו נס ולא סייע אותו באותו ענין כמו שעשה עמו נס בסנחריב וברפואת חליו, ועזבו לעצמו מפני שחטא ברפואתו כמו שכתוב עליו ולא כגמול עליו השיב חזקיה כי גבה לבו לפיכך הניחו הקב"ה עכשיו לרשות עצמו וגובה לבבו ונכשל, וזהו הענין בא ליטמא פותחין לו ליטהר מסייעין אותו:

במדה הזו נהג הקב"ה עם ישראל בכניסתן לארץ הם חטאו ולא רצו להוריש יושבי הארץ שנאמר ואתם לא תכרתו ברית ליושבי הארץ הזאת מזבחותיהם תתוצון ולא שמעתם בקולי מה זאת עשיתם וכתיב גם אני לא אוסיף להוריש איש מפניהם מן הגוים אשר עזב יהושע וימת למען נסות בם את ישראל השומרים הם את דרך ה' ללכת בה, וכתיב ויהיו לנסות בם את ישראל לדעת הישמעו את מצות ה' והם חטאו ולא הורישו אותם וכרתו להם ברית והוא רצה לעשות עמהם נס להיות איש א' מהם רודף אלף כאשר בתחלה ונתנסו בדבר ונכשלו. והנסיון הזה לא בחפצו של הקב"ה נעשה והוא עומד ומצוה להם להורישם והם לא שמעו. וכן זה שנאמר במן הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא, אין הנסיון לישראל אלא מדת רחמים שיהא מזונם יורד להם דבר יום ביומו ויוצאין למדבר הגדול והנורא בלא מחיה ובוטחים בהקב"ה ובנביאו זהו שכתוב המאכילך מן במדבר אשר לא ידעון אבותיך למען ענותך ולמען נסותך להיטבך באחריתך. הא למדנו שאין הנסיון הזה להביא על האדם יסורין שימות בהן או שיהא כל ימיו בצער ובשת ובטל מלעבוד האלהים ומלעסוק בתורתו