תורת האדם קנא

הוו יסורין של אהבה לא הוו, לומר שאין הכוונה לדמותם למזבח ממש אלא כשם שהמזבח מכפר על הראוי לו לכפר והן השגגות כך מראות נגעים מכפרין על הזדונות. ועוד תירצו בענין אחר הא לן והא להו. כלומר שבני ארץ ישראל שהן טהורין וארצם טהורה והנגעים מרחיקין את בעליהם מכל אדם ומכל מגע אינן יסורין של אהבה לפי שהעונש הגדול אינו ראוי אלא לחטאי הזדון והעונות החמורים, אבל בבבל שאינן נזהרין בטומאה הוו יסורין של אהבה וזה מזבח כפרה. מכאן למדו שאין יסורין של אהבה באים אלא לכפרת חטא וכך אמרו שם ביסורין של אהבה שהן ממרקין גופו של אדם, ואין תמרוק ראוי לומר אלא על מירוק עונות או שגגת חטאים. ועוד אמרו שם על המעשה שאירע לרב הונא שהחמיץ היין שלו ומי חשיד הקב"ה דעביד דינא בלא דינא מלמד שאין רעה באה על האדם בין בגופו בין בממונו אלא על פי הדין, ולפי זה אמרו שם עוד כל יסורין של בטול תורה או בטול תפלה אינן יסורין של אהבה. ואם קבל עליו מאהבה מה שכרו יראה זרע יאריך ימים ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים בידו שנאמר וחפץ ה' בידו יצלח, מפני שאין אהבה זו ראויה להביא על האדם יסורין קשין שיהיו מבטלין אותו מעבודתו של הקב"ה מתפלה ותורה כל שאין בענשן שיהא האדם אובד בהם או נכרת ושמו נמחה אינן אלא יסורין שסופן שלוה ואין בהם אלא הרגשת רעה לשעה וביסורין הללו אמרו חכמים צדיקים תחלתן יסורין וסופן שלום:

ובפרק חלק (ק"א) אמרו כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו אצלו לבקרו אמר להם חמה עזה באה לעולם התחילו בוכין ור' עקיבא משחק אמרו לו עקיבא מפני מה אתה משחק אמר להם מפני מה אתם בוכים אמרו לו אפשר ספר תורה בצער ולא נבכה אמר להם לכך אני משחק שכל זמן שאני רואה רבי שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה ואין שמנו מבאיש ואין דובשנו מדביש אמרתי שמא ח"ו קבל ר' עולמו עכשיו שאני רואה ר' בצער אני שמח. אמר לו עקיבא כלום חסרתי מן התורה כולה אמר לו למדתני רבינו כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ועוד אמר לו בפעם אחרת חביבין יסורין והביא לו ממנשה שכל טורח שטרח בו אביו וכל עמל שעמל בו לא הועילוהו למוטב אלא יסורין, הרי ר"ע לא נחמו לר' אליעזר אלא ביסורין של מירוק עונות, ואם יש במדותיו של הקב"ה יסורין שלא על חטא כלל האיך לא נחמו בהן וכי מי היה ראוי ליסורין של אהבה ושלא על חטא אלא ר' אליעזר ועוד שהיה ר' עקיבא תלמידו ולא בא אלא לכבדו בכל כחו והיה תולה לו יסורין שלו לכבודו הא למדנו שאין יסורין אלא לכפרה:

עוד הזכירו חכמים דרך אחרת ביסורין אמרו (ערכין ט"ז:

) תנא דבי ר' ישמעאל כל שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורין קבל עולמו, ופירוש הענין הזה מן המקרים ההוים בנוהג של עולם והבאין על כל אדם כגון שימצא טורח במעשיו לפעמים ויכאב גופו כשיאכל מאכלים רעים שאינן הגונין לפי טבע שלו וראשו כשיעמוד בשמש ויהי לו מן היגיעות שבאות אפילו על המלכים שכגון אלו אין ניצול מהן אלא הרשע הגמור לגיהנם שמקבל עולמו ושומרין אותו מן השמים לעשות לו כל רצונו בעולם הזה שנאמר יחילו דרכיו בכל עת אבל שאר בני אדם בין צדיקים בין רשעים כולם בכלל מנהגו של עולם. וזהו שפירשו בגמרא שם בערכין עד היכן תכלית יסורין כל שארגו לו בגד ללבוש ואינו מתקבל עליו ואתקיפו עלה והעלו אפילו נהפך לו חלוקו ואפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שתים, וכל כך למה דתני דבי ר' ישמעאל כל שעברו עליו וכו' וזה ענין אחר הוא אינו אלא מן היסורין המשתנין בהם בני אדם זה מזה ברוב אבל ביסורין ממש לא למדנו בהם יסורין אלא לכפרה:

ואם תשאל ותאמר והלא מפורש בתורה שיש יסורין של נסיון כגון והאלהים נסה את אברהם וכן למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו אם לא תשובה לשאלה זו כן הדבר וכך היא המדה שהקב"ה מנסה ולא כל אדם אלא מנסה הוא את חסידיו שנאמר ה' צדיק יבחן, כך דרשו בב"ר היוצר הזה כשהוא בודק אינו בודק