תורת האדם קמט

ואם תאמר אני שואל אותך על המת הנדון שהוא שקול בשעת דינו ואתה משיבני על החי שנפרעין ממנו בחייו ולדבריך אין אדם בא לידי המדה הזו שיהא שקול ויהא רב חסד מטה כלפי חסד. ובברייתא שנינו שלש כתות ליום הדין הצדיק והשקול הזה והרשע ומשמע דבשעת דינן לאחר מיתה במדות הללו הם. אנו כך השיבונו אליך דיין האמת ית"ש דן האדם לפי מעשיו, יש עונות שדינו ליפרע מן העושה אותן בעוה"ז בחיים ויש שדינו ליפרע מהן לאחר מיתה בדין גיהנם, וכיון שכן כשהקב"ה דן את האדם בר"ה והוא שקול ומעויין מדת רב חסד שלו שהוא מטה כלפי חסד פוטרו מגיהנם, והדין נותן שיפרע ממחצה עונות שלו בחיים, וכך היא המדה, ברובו זכיות ומיעוט עבירות אין ממתינין לו עד שעת המיתה אלא כיון שרואה הקב"ה שהוא מזדכך בעולם הנשמות, מקדים לו וגובה מיעוט עבירות בעוה"ז בחיים לפי המדה הזו, היה רובו זכיות בר"ה ונגזרה עליו מיתה, אם הכריע עצמו לכף חובה בין שיהא שקול בין שיהא רובו עבירות, הרי האריך הדין על עצמו עד שיקבל שכר מצותיו או פורענות עונותיו ופשעיו בין שיקבל אותן באריכות ימיו או בשאר המדות בעוה"ז כדי שיהא הגמול שלם וקיים לו לעולם הנשמות כמו שהזכירו חכמים במקום שהזכרנו, וכן שנויה עוד בבראשית רבה ר"ע אומר אחד אלו ואחד אלו מדקדק עמהם עד תהום רבה, מדקדק עם הצדיקים וגובה מהם מיעוט מעשים רעים שעשו בעוה"ז כדי להשפיע להם שלוה לעוה"ב ומשפיע שלוה לרשעים ונותן להם שכר מצות קלות שעשו בעוה"ז כדי להפרע מהם לעתיד לבא:

ועוד אמרו באבל (פ"ח) כשנאחז רשב"ג ור' ישמעאל בן אלישע גזרו עליהם שיהרגו והיה ר' ישמעאל בוכה, אמר לו רבן שמעון בן גמליאל מפני מה אתה בוכה לשתי פסיעות אתה נתון בחלקן של צדיקים ואתה בוכה, אמר לו אני בוכה על שאנו נהרגין כעו"א וכמגלי עריות וכשופכי דמים וכמחללי שבתות, אמר לו ר' שמא סועד היית או ישן ובאתה אליך אשה לשאול על נדתה ועל טומאתה ועל טהרתה ואמרת לה המתיני עד שאישן והתורה אמרה כל אלמנה ויתום לא תענון אם ענה תענה אותו וכתיב בתריה והרגתי אתכם בחרב בחרבי לא נאמר אלא בחרב:

לפי המדה הזו ישראל רובן יש להם צער ויסורין בעולם הזה יותר משאר האומות. כיצד אי אפשר לאומות בלא צדקה ומעשים נאים ואי אפשר לישראל בלא עבירות, אלא שהאומות עובדי עכומ"ז אובדין בעונש ע"א שלהם לגיהנם ואבדון וישראל חלקם בחיים שדבקים ביוצר הכל יתב'. ולפיכך הדין מתוח כנגד כל ישראל ליפרע מהן מלכלוך עונות בעוה"ז, ומדת הטוב פרושה על האומות עו"א לשלם להם שכר בעולם הזה על מעשים נאים וצדקה שעושין זהו שנאמר רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם:

. וכך דרשו בגמרא במסכת תענית (י"א) אל אמונה כשם שנפרעין מן הרשעים לעוה"ב אפילו על עבירה קלה שעשו כך נפרעין מן הצדיקים בעוה"ז אפילו על עבירה קלה שעושין, ואין עול כשם שמשלמין שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא אפילו על מצוה קלה שעושים כך משלמים שכר לרשעים בעוה"ז אפילו על מצוה קלה שעושים, ואמרו לפי דרך זו לא איברי עלמא אלא או לצדיקי גמירי או לרשיעי גמירי, כלומר שהצדיקים גמורים אוכלין בעולם הזה ונוחלין העולם הבא שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, ורשעים גמורים אע"פ שיורדין לבאר שחת אוכלין העולם הזה בשכר מועט מעשים טובים שעשו, וזהו שנאמר הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא, כלומר הן הצדיק משתלם בעולם הזה על עבירות שעושה ק"ו שישתלם הרשע והחוטא, כלומר שמתשלומי הצדיק שאנו רואין בארץ שהוא העוה"ז יש לנו ללמוד תשלום הרשעים לעולם הבא בקל וחומר:

אע"פ שהמדה כך היא כמו שהזכירו חכמים אפשר כשיחטא האדם סמוך למיתה ויכריע עצמו לכף חובה זכיות שעשה מקילין לו מדינה של גיהנם, וכן מי שהיה רובו עבירות