תורת האדם קמח

ושכפרו בתחיית המתים ושפרשו מדרכי צבור ושנתנו חתיתם בארץ חיים והם הפרנסים המטילים אימה יתירה על הציבור שלא לשם שמים אף על פי שאינו מחטיא אותם אלא מוליכן בדרך ישרה אלא שעי"ז הצבור מכוונין דעותיהם ומעשיהם לעבודתו לא לעבוד אדון הכל ושחטאו ושהחטיאו את הרבים כגון ירבעם בן נבט וחביריו יורדין לגיהנם ונדונין בה לדורי דורות:

זה שאמרו חכמים שלש כתות הן ליום הדין יום מועד הוא לדין הכל הוא שכתוב עליו יום ה' הגדול והנורא והוא יום וזמן העולם הבא אבל עומדין בדין ועליה שנו בתוספתא זה שאמרו שלש כתות ליום וכו', אבל אין הכונה לרבותינו להאריך עונש האדם ושכרו עד היום ההוא ושלא יהא דין ועונש או שכר לנפשות קודם אותו הדין, אלא לפי שהם ז"ל מונין כאן כתות הצדיקים גמורים והם הזוכים לחיי העולם הבא שהוא יום הדין הזה לפיכך ספרו להם שכרם שהוא חיי העולם הבא, וכן הרשעים הגמורים הם נכרתים מחיי העולם הבא והם הנדונים באותו היום העתיד להחזירם לגיהנם ולהכרית והאבד הנפש מתוך העונש והצער הגדול המתחדש עליהם, הלכו בברייתא זו אחר מתן שכרן של מצות ואחר סוף עונשן של עבירות אבל כל אחד ואחד מבני אדם יש לו הדין בשעת מיתתו, והראשון דיני כתות הללו בעצמן צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר ונכנסים לג"ע והוא עצמו חיים מחיי העולם הבא הוא. רשעים גמורים נחתמין ונכנסין לאלתר לגיהנם ונדונין בו ובינונים מצפצפים משם להוציאן למקום מנוחה כמו שאנו עתידין לבאר בין בדין של גיהנם דהוה בכל יום נפש ונפש בין בדין העתיד שהזכירו בברייתא זו כל אדם נדון שם כפי מעשיו בשלשה דינין שמנו עליו, קל שבהן אין לו קצבה אלא כל אחד נדון כפי מעשיו ומצפצף ועולה, והחמור שבהן לדורי דורות, והבינוני דינו שנים עשר חדש, לאחר י"ב חדש בזמן הזה גיהנם פולטתן ונמסרו לדומה ואין להם מנוחה ואנו עתידים לבאר זה בדבור וברמז אבל לאחר י"ב חדש מן הדין הגדול גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים. (אע"פ) [וכמו] שיש בבעלי עבירה עצמם שענשו גדול מחבירו וחיובו יותר הימנו וכלן נידונין י"ב חדש כך יש בעונשין צער ויסורין בגיהנם לאחד יותר מחבירו גיהנם מגיהגם לעונש (ושכר) כמו שאנו עתידים להזכיר והכל במשפט אמת ודין יושר שנאמר כי כל דרכיו משפט:

ואם תאמר ואלו שקראו אותן חכמים בינונים למי שעונותיהם וזכיותיהם שקולים ואמרו בהן רב חסד מטה כלפי חסד יורדין הם לגיהנם או אינן יורדין, אם תאמר יורדין הם וכי מה הועילה להם המדה הטובה הזאת רב חסד מטה כלפי חסד, אם תאמר אין יורדין שם וכי עונות שקולים שעשו במה יתכפרו. ותשובת שאלה זו לשואל אותך, הרשע שעשינו אותו רשע גמור שנידון בגיהנם לדורי דורות לפי שכפר בתחיית המתים או הטיל אימה יתירה על הצבור והוא היה עוסק בתורה ובמצות במה ישתלם שכרו וכי לא היה בינו ובין העובד ע"א כל ימיו ומגלה עריות ושופך דמים חלוק והפרש מה. ה' צדיק לא יעשה עולה, אלא העושה מצות ומעשים טובים ועובר עבירות הרבה או עבירה חמורה שראוי להיות אובד ונדון כרשע גמור, משלם לו הקב"ה שכר אותן מצות ומעשים טובים בעה"ז שנאמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, כך תרגם אונקלוס ומשלם לשנאוהי טבוון דאינון עבדין קדמוהי בהאי עלמא לאובדיהון בעלמא דאתי לא מאחר עובד טב לשנאוהי טבוון דאינון עבדין קדמוהי בחייהון משלם להון. וכן הצדיק הזה שהוא שקול והקב"ה בחסדיו הרבים מטה לו כלפי חסד ועושה אותו כצדיק גמור אינו יורד לגיהנם אלא נדון בעוה"ז על עונות וחטאים שעשה וניצל מדינה של גיהנם, כך שנו חכמים רובו זכיות ומיעוטו עבירות נפרעין ממנו עבירות קלות שעשה בעולם הזה בשביל ליתן לו שכרו משלם לעוה"ב, רובו עבירות ומיעוטו זכיות נותנין לו מתן שכר מצות קלות שעשה בעוה"ז בשביל ליפרע ממנו משלם לעתיד לבא כמו שמפורש במסכת פאה: