תורת האדם קמז

שנו רבותינו (ר"ה ט"ז:

) ג' ספרים נפתחין בר"ה אחד של צדיקים גמורים ואחד של רשעים גמורים ואחד של בינונים צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה בינונים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יוה"כ זכו נכתבין לחיים לא זכו למיתה. זה שאמרו חכמים צדיקים גמורים שנכתבים לחיים ורשעים שנכתבין למיתה לא צדיקים שאין להם עונות ולא רשעים שאין להם זכיות שכמה צדיקים מתים לאלתר וכמה רשעים מאריכין ימים בשלוה והכתוב צווח שיש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים ואמרו רבותינו אין בידינו שלות הרשעים אף לא יסורי הצדיקים, אלא כך היא המדה, יש עונות שדינו של הקב"ה ומשפטו של צדיקים ליפרע מהם בעולם הזה ויש מהם שהדין ליפרע בעוה"ב, וכן הזכיות יש מהן שבעל הגמול יתברך משלם שכרו בעוה"ז ויש שמשלם שכרו בעולם הבא, וכשאדם חוטא כל השנה ומתלכלך בעונות ומתטנף בחטאים ועושה גם כן צדקות ומעשים טובים ובאין מעשיו לפני אדון הכל הוא יתברך שמו שוקל אותן מעשים אלו מפני אלו והצדיק שהוא צדיק גמור זוכה לחיים, וכן הרשע שדינו נותן לשלם לו שכר טוב בעוה"ז על מעשה הטוב שעשה נכתב ונחתם לחיים כלומר פוסקין לו חיים ושלום בעושר ונכסים וכבוד, נמצא זה צדיק גמור בדינו והרשע שהוא רשע גמור מכל צד נחתם לאלתר למיתה, וכן בעל מעשה הטוב שנכשל בעבירה אחת בלבד ונכתב בראש השנה למיתה כלומר שימות בשנה הזאת או שיחיה בתחלואים רעים חיי צער ויסורין ונמצא זה רשע גמור בדינו אעפ"י שזה צדיק וזכה לחיי העולם הבא והראשון שזכה לחיים רשע גמור ואובד לגמרי, עד שיהיה גדול שבנביאים נדון על חטא אחד קל ונענש עליו נקרא בכאן רשע גמור. ויהיה כאחאב שנאמר בו הראית כי נכנע אחאב מפני וגו' נקרא בכאן צדיק גמור. וכן זה שאמרו חכמים לחיים ולמיתה אינן בימים בלבד אלא כל העונשין שבעוה"ז נגעים ועוני ומיתת הבנים וכיוצא בהן כולן כינו אותם חכמים בשם מיתה וכינוי השכר הגמול הטוב אמרוהו בלשון חיים. זה הדין שאמרו חכמים שכל אדם נידון בראש השנה אינו אם יזכה לגן עדן ולחיי העולם הבא או אם יתחייב לגיהנם ואבדון, שאין אדם נידון בראש השנה אלא על עניני העולם הזה אם ראוי לחיים ולשלום או למיתה ויסורין. כך אמרו חכמים בראש השנה זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום איזו לרעב ואיזו לשובע ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות, אלא כך היא המדה בראש השנה שוקלין מעשיו של אדם ונכתב ונחתם לאלתר לזכות ולחובה בעולם הזה כפי מה שמגיע לו בחלקו לפי מעשיו מן העולם הזה וכשהאדם נפטר לבית עולמו שוקלין בהן ופוסקין עליו חלקו הראוי לו בעולם הנשמות שנו חכמים (שם) ג' כתות ליום הדין אחת של צדיקים גמורים ואחת של רשעים גמורים ואחת של בינונים צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי העוה"ב רשעים גמורים נכתבים ונחתמין לאלתר לגיהנם שנאמר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו וגו' בינונים שעונותיהן וזכיותיהן שקולים הקב"ה נקרא רב חסד מטה כלפי חסד ועליהם אמר דוד אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני ועליהם נאמרה אותה הפרשה כולה דלותי ולי יהושיע, היה בכלל מחצה עונות שלהם עון פושעי ישראל בגופן והוא הראש שלא הניח תפלין מעולם, והוא הדין לשאר מצות עשה שבגופן שלא קיימן מעולם כגון שלא קרא קריאת שמע ולא ברך על המזון לאחריו, כולן יורדין לגיהנם ומצפצפין ועולין הימנה ומתרפאין שנאמר והבאתי את השלישית באש ועליהם אמרה חנה ה' ממית ומחיה וגו'. אבל מי שעונותיו מרובים מזכיותיו ובכלל אותן העונות עון זה האמור והוא עון פושעי ישראל בגופן וכן פושעי עכומ"ז בגופן והם בעלי עבירה כגון עריות יורדין לגיהנם ונידונין בה שנים עשר חדש לאחר שנים עשר חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת וגיהנם פולטתן ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים שנאמר (מלאכי ג') ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם. אבל המלעיגים על דברי חז"ל והאפיקורסים